נדיבי, מרדכי (“מוטקה”)

בן אלימלך ונחמה. נולד ביום כ"ג במרחשון תרפ"ה (20.11.1924) בבן-שמן. אביו היה בין מעצבי ה"הגנה" במאבק נגד הבריטים ומראשוני האלופים בצה"ל. לאחר הולדת מרדכי, עברה המשפחה לקבוצת גבע. מרדכי גדל בקיבוץ. הוא למד בבית-החינוך בצפון תל-אביב (במחזור הראשון) ובבית-הספר "תיכון חדש" בתל-אביב. היה זה בשנות מלחמת-העולם השניה. הוא גויס לחי"ש ותוך פעילות אינטנסיבית הגיע לדרגת מ"מ בחי"ש. לאחר סיום בית-הספר התיכון, הוא החל ללמוד בטכניון העברי בחיפה וגויס לתפקידי אימון והדרכה. בשנת 1946, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, הוא נשלח לגרמניה, מטעם ה"הגנה", כדי לעסוק בעליה הבלתי-ליגלית במסגרת "עליה ב'". הוא שהה בגרמניה כשנתיים אך על תקופה זו הוא מאן לדבר. אין ספק כי שרידי האדם שנותרו במחנות ההשמדה הנאציים, שאותם ראה ואותם צריך היה לשקם ולהפוך ללוחמים, השאירו עליו רושם עז. עם פרוץ מלחמת-השחרור חזר מרדכי לארץ, גויס כאחד מראשוני חיל-הרגלים והגיע לתפקיד מפקד פלוגה בחטיבת "גבעתי". בתום המלחמה הוא שוחרר מצה"ל וניסה להיאחז בחיים האזרחיים, אך כעבור תקופה קצרה נקרא שוב לצבא הקבע. במארס 1951 נשא אישה. באותה שנה הוא עבר קורס מג"דים ומילא תפקידי הדרכה וחינוך. הוא לא היה קצין נוקשה בעל השקפות מיליטריסטיות. חינוך, עיצוב אופי, הליכה בדרכי-נועם היו דרכיו בצבא ולתפקידים אלה נשלח. הוא עסק בקליטת העולים החדשים בצבא ועל אף קשיי הקליטה הרבים הצליח מאוד בתפקידו. בשנת 1955 שירת במחלקת ההדרכה במטה הכללי. באוקטובר 1958 סיים את בית-הספר לפיקוד ומטה ולאחר-מכן היה קצין מבצעים בחטיבת ירושלים ומג"ד בחטיבה זאת. עם סיום תפקידו בירושלים עבר לבית-הספר לקצינים בדרגת סגן-אלוף. במלחמת ששת הימים היה מפקד גדוד והשתתף בכיבוש השומרון. לאחר המלחמה נתמנה מדריך ראשי בבית-הספר לפיקוד ומטה. כאן התגלה מרדכי בגישתו האנושית לפקודיו. הוא התחבב עליהם וגם על מפקדיו. הוא היה נעים-הליכות, צנוע ואנושי מאוד. גם בעניינים צבאיים-מקצועיים לא התעלם מן האספקטים האנושיים. איש שיחה נעים היה ואיש-חברה, מסוג אותם הקצינים אשר עושים את החיים הקשים של אנשי הצבא לנעימים יותר. במאי 1970 הוענקה למרדכי דרגת אלוף-משנה והוא התמנה למפקד מחוז דן. ביום כ"ה בניסן תשל"א (20.4.1971) נפל בעת מילוי תפקידו, בעלותו על מוקש בשעת סיור מוקדם לאיתור שטחים לאימון. הניח אישה וארבעה ילדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. באפקה הוקם בית על-שם אביו, האלוף אבנר. בבית זה יוקדש חדר לזכר בנו מוטקה.