נדג’ר, ברוך

בן זהיה ואוזיפה. נולד בשנת 1952 בעיר גבס שבטוניס. בשנת תשי"ט, כשהיה כבן שבע, עלתה המשפחה ארצה והשתקעה בקרית-גת. ברוך התחיל ללמוד בבית-הספר חב"ד שבמקום. כאשר החליט ללמוד מקצוע, נשלח לפנימייה בכפר חב"ד ובה למד את מקצוע הדפוס. ברוך היה ילד ישר-הליכות שבחל במריבות וקטטות. תמיד שאף, והצליח, לפשר ולהשכין שלום. טוב-לבו היה נסוך על פניו. ברוך היה תלמיד טוב ושקדן. מספר הרב צבי גרינולד, מורה בבית-הספר המקצועי בכפר-חב"ד: "ראינו בו את התלמיד השקט, הענייני, הישר והגון. תמיד השתדל למלא את המוטל עליו באהדה ובהבנה. היה חביב על חבריו ואהוד על מוריו ומדריכיו. גם במקצועות מגמת הדפוס עשה חיל בשקידה ובהתמדה. הוא ידע לשלב יפה את אותיות הדפוס עם אותיות התורה והתפילה… אהב לעשות טובה לחבר. העזרה לזולת היתה במרכז מחשבותיו, ותמיד עם חיוך על השפתיים, עם מאור-עיניים, עם טוב-לב". ברוך גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1970 והוצב לחיל-המודיעין. בחיל עסק ברוך במקצועו. הוא מילא את כל המשימות שהוטלו עליו, לשביעות רצונם של מפקדיו. כאשר הגיע זמנו להשתחרר, העדיף ברוך להישאר בצבא ולהמשיך לתרום מכוחו. ההערכה למעשיו לא איחרה לבוא וברוך הועלה מידי-פעם בדרגה. בשנת 1975 נשא ברוך לאישה את חברתו בתיה, והשניים קבעו את ביתם בקרית-גת. ביום ו' באלול תשל"ה (13.8.1975) נפל רב-סמל ברוך בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-גת השאיר אחריו אישה בהיריון, הורים ושבעה אחים ואחיות. בנו, ברוך, נולד לאחר מותו. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "במהלך שנות שירותו קנה לו ברוך ז"ל ידידים רבים אשר למדו להוקירו על ענותנותו, מסירותו, חריצותו ודבקותו במילוי תפקידו. ברוך, שהיה שקט ומסוגר קמעה, בלט בקרב חבריו בדייקנות ובאחריות הביצוע של כל משימה שהוטלה עליו, כשהוא מקיים יחסי רעות יפה עם חבריו ומפקדיו כאחד". הוריו אשתו ובנו תרמו ספר-תורה לבית-כנסת בקרית-גת, להנצחת זכרו