נגר, משה
משה, בן אסתר ובן-ציון, נולד ביום כ"ב במרחשון תשי"ד (23.10.1953) בגן יבנה. בהיותו בן שנה ומחצה עברה משפחתו להתגורר בקיבוץ החותרים, ושם התחנך בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון. מושל'ה (כך כינוהו באהבה בני משפחתו וידידיו) היה ילד עליז, עירני ומלא חיות. קבוצת "רקפת", שנמנה עם חבריה, הייתה ידועה בשובבותה ובמעשי הקונדס ש"ארגנה". עם זאת היה מושל'ה "מכור" לספרים עוד מילדותו. הוא הרבה לקרוא והיה "בולע" ספרים בזה אחר זה. ואכן כשהתבגר מעט, הרצין והחל מגלה יחס רציני ללימודים. רצון להצליח וכושר התמדה עצום, הפכו קווים המאפיינים את דמותו. בתקופה זו הרבה מושל'ה לבחור אתגרים מסוגים שונים, כשהוא בוחן ובודק את עצמו באמצעות התמודדותו אתם. מאליו מובן, שהמקום בהא הידיעה, אשר סיפק פורקן מלא ליצר התחרות שלו, היה הספורט. כאן מצא מושל'ה אתגרים ללא סוף, וכיוון שניחן בגוף חסון, תמיר ובריא, השלימה הפעילות הספורטיבית את הרגשת היכולת וההישג שמלאה אותו. התעודות הרבות שקיבל, מעידות על הישגיו הרבים. הוא לא החמיץ אף לא אחד ממירוצי התבור או מצליחות הכנרת. הוא אהב מאוד להשתתף במשחקי כדורגל והרבה לשחות. ב"מרוץ הקיץ" של אגודת "הפועל", זכה להגיע במקום הראשון בריצת ארבע-מאות מטר. הוא הקפיד לשמור על התעודות והמדליות שזכה בהן במשך כל שנות נעוריו. בתוך כל הפעילות הזאת מתבלטת האהבה המיוחדת שרחש לכל הקשור בים ובספורט המים. מנעוריו השתתף בקורסים שארגנו האגודות הימיות בישראל. הוא עבר בהצלחה את כל השלבים, מן השלב המוקדם של לימוד יסודות הימאות וקורס בחתירה, לרבות קורס לשיט-מפרשיות, ועד לקורס מפקדי סירות, שהוא הקורס הגבוה ביותר, ואליו מגיעים רק המצטיינים מבין החניכים. במסגרת קורס זה גם עבר קורס למצילים חובבים וכן עמד בכל המבחנים העיוניים, הבודקים את ידיעות החניך בנוויגציה חופית, ובמבחנים המעשיים, הבודקים את כושרו לתפקד כאיש צוות בסירה מדגם "ליוויתנית" ואת יכולתו לפקד עליה בים. במסגרת פעולות הימיה זכה להפליג בסירת מפרש כזו עד לקפריסין וכעבור זמן גם הפליג על סיפון אנייה קטנה ליוון ולטורקיה. חלומו הגדול היה להפליג באניית צי-הסוחר לאחר שחרורו מצה"ל. נוסף לפעילותו בשטח הספורט לא הזניח מושל'ה את כישרונותיו האחרים. בילדותו ניגן בחליל ואחרי-כן החל פורט על מנדולינה. הוא אהב מאוד מוסיקה ועשיית מוסיקה, ולכן השתתף בקביעות במשך כל שנות ילדותו בתזמורת בית-הספר. עם כל זאת מצא מושל'ה זמן פנוי גם כדי לעבוד בענף השלחין האהוב עליו, וגם בעבודה זו התמיד במשך כל השנים עד למועד גיוסו. משה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר שעמד בכל קשיי הטירונות הארוכה והמפרכת, עבר גם את קורס הצניחה בהצלחה, למרות שהיה חולה ואת צניחתו הראשונה עשה כשהוא סובל מחום גבוה. הוא המשיך להצטיין בכושרו הגופני וביכולתו להסתדר עם אנשים מסוגים שונים, ועד מהרה נשלח לקורס מפקדי-כיתות. חבריו לקורס מספרים על השקט הנפשי שלו ועל שלוותו הרבה, גם בשעת מבחנים קשים. מושל'ה עבר גם את הקורס הזה בהצלחה רבה. הוא עמד היטב בכל הדרישות שהוצבו בפני מפקד בצנחנים: ידיעת החומר, כדי להקנותו לחניכים, יכולת לפתור במהירות ובתושיה בעיות הצצות בשטח, כושר גופני גבוה, כישרון ביחסי אנוש, אומץ-לב, סבילות ויכולת התמדה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף מושל'ה בקרבות הבלימה בסיני בתפקיד אלחוטן. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), כשהשתתף בסיור לצורך סריקת ציר התנועה בואדי סודר, נתקל הכוח במארב של חיילים מצריים, ולמרות עדיפות האויב המשיך הכוח להילחם זמן רב עד בוא הסיוע מהגדוד. בזמן הלחימה התנדב משה לעזור בפינוי הפצועיםובהורדת תחמושת מהזחל"מים. במהלך הקרב נפל משה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון.
