נגר, מרדכי (“מוטי”)

בן מנצור ולאה. נולד ביום י"ח בסיון תש"ז (6.6.1947) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב, היה בין התלמידים המצטיינים בכיתתו ועזר לחבריו החלשים אחרי שעות הלימודים. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, הוא למד שלוש שנים בבית-הספר "עמל", על-שם מכס פיין, בתל-אביב – במגמת מכונאות רכב. תחום זה היה אהוב עליו מאוד. מנהל בית-הספר ציין כי הוא ידע לספר על כל חידוש בתחום זה, ונראה שאת ידיעותיו שאב מתוך קריאה בספרות טכנית. מרדכי התחבב על מוריו ועל חבריו לספסל הלימודים וסיים את לימודיו בהצלחה. הוא היה חניך בית התרבות לנוער א', והיה פעיל בתנועת "המכבי הצעיר". הוא עסק בענפי ספורט אחדים, אך מכולם אהב את משחק הכדורגל. גם לאחר שגויס לצה"ל, היה זוכה במדליות הצטיינות באליפויות הכדורגל. נוסף לכך היו לו תחביבים אחרים, כגון טיולים לשפת-הים, שחייה, משחקי כדור על חוף הים, משחקי שש-בש. מעולם לא היה משחק כדי לנצח, אלא כתחביב בשעות הפנאי. הוא גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1965 ושירת בסדנת המטכ"ל, כאחראי למחלקת מכונאות הרכב. כאשר שוחרר מן הצבא, צוין בתעודת השחרור כי הוא עבד במסירות, באחריות ובדייקנות וביצע את המוטל עליו בנאמנות. הוא השתתף במלחמת ששת-הימים. לאחר שחרורו מן הצבא החל לעבוד במוסך שירותי-רכב והתחבב על חבריו לעבודה ועל הרבה מלקוחותיו. הוא השקיע את מלוא זמנו ומרצו לתפקיד שנבחר – יושב ראש ועד עובדי המוסך. מרדכי ידע לעודד את חבריו וידע למלא את בקשותיהם בכל הקשור לתנאי עבודה. כאשר נקרא לשירות מילואים, היה יוצא בשמחה וממלא את תפקידו ברצינות. הוא היה נוהג לארגן שירה בציבור במוסך, בשעות העבודה, ותמיד היה מוכן לעשות את התיקונים הדרושים ברכב שהובא אליו, אפילו בחצי הלילה. הוא ידע לארגן את חבריו בעבודה ולדרבנם לעבודה – וכל העבודה הייתה מתנהלת מתוך שמחה. בהיותו בשירות מילואים, נפצע בעת מילוי תפקידו, וכעבור מחצית החודש, ביום י"א במרחשון תשל"ב (30.10.1971), מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. מנהל בית-הספר כתב לזכרו: "המשפחה שכלה בן יקר, לחבריו אבד חבר טוב – ואנו נרכין ראש לזכרו". מפקדו כתב במכתב התנחומים לאמור: "היה מכונאי בפלוגה וביצע את העבודה המוטלת עליו עד סופה. היתה אצלנו אחוה של סגל פלוגה – ונגר היה שייך לנו. כשאני משחזר זכרונות אני זוכר אותו מתקופת מילואים, לפני שנתיים, כשהוא מסור לעבודה, עליז, מחייך ויוצר מצב-רוח טוב – – – הוא וכמותו יכולים היו רק להוסיף למורל הפלוגה. זכור לי כי בשירות המילואים היה רוצה לפחות ללכת ליחידה קרבית וזכור לי אחד המקומות בסיני, כשישבנו בערב עייפים, רעבים, וממורמרים, ובמספר בדיחות בלשון עליזה העלה את המורל בפלוגה – וכך יכולנו להמשיך. הרבה דברים טובים זכורים לי ואיני יכול להעלות את כולם. אומר לכם בשמי ובשם מפקדת הגדוד והמג"ד, שמוטי היה אחד מחיילי הטובים ביותר". לאחר נפילתו יצאה לאור חוברת לזכרו בשם "מוטי".