נג’י, דויד

בן פאני ויוסף, נולד בשנת 1924 בעיר פטרושאני, דרום טרנסילבניה, רומניה. בן-יחיד ומפונק למשפחת בעל-מלאכה אמיד. בשנות לימודיו בגימנסיה הצטרף לתנועת הנוער הציוני "הבונים" והיה מראשי פעיליה בספורט (היה כדורגלן מעולה) ובפעולות תרבותיות וחברתיות. עם השתלטות המשטר הנאצי הזר והמקומי ("משמר הברזל") בראשית מלחמת-העולם השנייה, נלקחו הוריו למחנה-מעצר והוא הועבר למחנה עבודת-פרך. דויד הצטרף למחתרת האנטי-נאצית ובמשך 4 שנים היה מטובי פעיליה. כגמול על שירותו נתמנה אחרי שחרור רומניה לקצין- משטרה בעיר הגדולה טימישוארה. לאות תודה על ההכרה המעשית בזכויותיו התמסר בלב ונפש לפעילות במפלגה הקומוניסטית ופעל ביד חזקה נגד אנשי הריאקציה. על רקע זה התנגש פעם עם חברו לעבודה, קצין רומני, שאמר לו: "אתה תפקד על יהודיך ולא על הרומנים שלנו, כי למרות הכל הן תודה שנולדת יהודי". מלים אלה הבהירו לו את מצבו האמיתי. ואת חוסר האפשרות להימלט מהגורל היהודי על-ידי שינוי עמדה רעיונית. דויד התקשה למצוא דרך חזרה אל חבריו מלפנים בתנועה הציונית, אך לבסוף, לאחר שהכירו שהחרטה על סטייתו הרעיונית היא חרטה כנה, נתקבל לתנועת "גורדוניה" ויצא עם חבריו ב"נתיב הבריחה" לאיטליה. שם שהה שנה וחצי, הפליג באוניית-מעפילים, נשלח עם נוסעיה לקפריסין ואחרי תשעה חודשים של מעצר במחנה הגיע ארצה בחודש אפריל 1947. כאן נתקבל לעבודה בבית- החרושת "אתא" והיה מטובי הכדורגלנים ב"הפועל" כפר אתא. באביב 1948 התגייס להגנת המולדת ושירת בגדוד "ברק" שבחטיבת "גולני", והשתתף בפעולות גדודו נגד האויב. נפל ביום כ"ז בניסן תש"ח (6.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבית קשת.