נגאוקר, בנימין

בנימין, בן מרים ודניאל ז"ל, נולד ביום ד' באייר תש"ג (9.5.1943) בהודו. הוא סיים את הלימודים היסודיים בבית-ספר בבומביי שבהודו, ואחר-כך המשיך ולמד שם עוד שתי שנים בבית-ספר תיכון. אחר-כך עבר קורס מקצועי לפקידות ורכש מקצוע. בתחילת שנת 1970 החליט לעלות ארצה ולהצטרף לבני משפחתו, שכבר היו בארץ. כשהגיע ארצה נשלח לקיבוץ נגבה. שם למד עברית באולפן מקומי. בתום הלימודים באולפן החל לעבוד במפעל "סיבי דימונה", עד שהגיע מועד גיוסו לצה"ל. בנימין גויס לצה"ל בתחילת יולי 1971 והוצב לחיל התותחנים. לאחר שסיים את הטירונות נשלח לקורס תותחנים והוסמך כתותחן. בתחילה התקשה לקבל עליו את עול המשמעת הקפדנית בצבא וגם בעיותיו האישיות של חייל בודד בארץ זרה, ללא חברה וחברים, הקשו עליו. אך הוא התגבר וניסה לתרום ממרצו ומיכולתו למען המדינה. ואמנם היה חייל טוב, השביע את רצון מפקדיו והיה אהוד על חבריו. במאי 1972 שוחרר בנימין מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים. הוא החל לעבוד במפעל לקרמיקה בירוחם והשתכר למחייתו. לעתים היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ותמיד מילא את חובתו בנאמנות ככל אזרח. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס בנימין ונשלח עם יחידתו לרמת הגולן. הוא השתתף בקרבות הבלימה והפריצה הקשים נגד הסורים. במסגרת תפקידו עשה בנימין רבות למען בלימת מתקפת האויב והדיפתו. סוללת התותחים, שנמנה עם צוותה, פעלה ללא ליאות ובנימין תרם ממרצו ומכוחותיו להפעלתה בתנאים הקשים של הפגזות ושל תנועה בלתי פוסקת. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), פתחו הסורים בהפגזה כבדה על הסוללה שלו ובהפגזה זו נפגע בנימין ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו שלוש אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.