נבל, דויד (“ירז’י”)

בן הוגו ופרידה. נולד ביום י"א באלול תרצ"ה (9.9.1935) בניקולי שבפולין. בהיותו בן ארבע פרצה מלחמת-העולם השניה ונגזר על המשפחה לצאת לגולה. אחרי כמה שנים של נדודים וטלטולים באיטליה, חיי-פליטים במחנה-ריכוז וביערות מתוך סכנת-נפשות ובתנאים קשים ביותר, שוחררו לבסוף על-ידי צבאות בעלות-הברית ואחרי שנה של שהיה במחנה-מעבר עלתה המשפחה לארץ בשנת 1945. אחרי סיימו את לימודיו בבית-הספר היסודי בקרית-ביאליק עבר לבית-הספר התיכון בקרית-חיים אלא שלא סיים בלתי אם שתי כיתות. הוא נטה למכונאות ובעזבו את בית-הספר נכנס לעבוד כמכונאי בחברת אש"ד. בגיל י"ז התנדב לחיל-האויר והתמסר לטייסות בכל מלוא-מרצו. רוב שעות-הפנאי הקדיש ללימודים ובעיקר למקצוע הטיס ולכל הקשור בו. בשנה האחרונה לחייו התחיל להתכונן לבחינות-בגרות. בגמרו את השירות הסדיר בצבא לא יכול להינתק מן הטיס האהוב עליו והחליט להישאר בצבא-הקבע. הנגב היה אהוב עליו ביותר והוא בחר לשבת בו. ביום כ"ג באדר תשט"ז (6.3.1956) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.