נבות (ויינטרוב), שלמה

בן שמעון-יוסף ופניה. נולד ביום ט"ו באייר תש"ב (2.5.1942) בקיבוץ בית-אלפא שלמרגלות הגלבוע. כבר מראשית צעדיו, כפעוט בגן-הילדים, וכילד בבית-הספר המקומי, התגלו בו תכונות אופי יחודיות: פעלתנות רבה, תבונת-כפיים ראש חקרני, ועיקשות רבה בחתירה למטרות שהציב לעצמו. הוא לא היה "ילד נוח", ובשביל למצוא מסילות ללבו היה צורך בתבונה פדגוגית רבה. גם בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון במוסד החינוכי "גלבוע" – פנימיה משותפת למשקי השומר הצעיר באיזור, היו תכונות אלה באופיוצ שעיצבו את אישיותו. שלמה גילה כשרון רב בלימודים, ומוריו טענו כי הוא קולט בקלות את החומר הנלמד. לכן, משסיים בדרך כלל את המוטל עליו, הוא משתעמם, ואחר-כך מפריע לשאר הילדים… בשנים אלה ניכר היה כי מתגבש כשרונו החקרני-האנליטי. הוא היה תאב דעת וסקרן. כאשר הלימודים לא סיפקו את סקרנותו, הוא פנה לחפש בעיתונים ובספרים את החסר לו. לעקשנותו ווכחנותו הצטרף גם צד משלים ומאזן – הפתיחות. הוא היה פתוח לכל דעה ולכל רעיון חדשים ומקוריים, נכון להשתכנע בנימוקים של תבונה. עם כושר המחשבה פיתח שלמה אף את השרירים. יצר התחרות שהיה טבוע בו דחפו להישגים בתחומי הספורט. הוא היה אלוף בית-ספרו בקפיצה לגובה 170) ס"מ) והצטיין בריצה למרחקים ארוכים. מעמדו בחברת בני הנעורים היה טוב בדרך-כלל באשר נחשב לנער חכם, וסגולה זו זכתה להוקרה כללית. "מחברת הקשקושים" שלו מאותם ימים מלאה רישומים של סוסים דוהרים ומתפרצים, ואפשר שיש בהם ביטוי לאנרגיה שנאצרה בקרבו בשנות נערותו וביקשה להרקיע לשחקים… הוא גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1960 ולאחר לבטים לא מעטים בחר לשרת בחיל-האויר. נראה שיד האתגר הלימודי הכריעה בדבר. בחירתו זו הפתיעה את רעיו ומכריו, שכן הם הכירוהו כמרדן, כנון-קונפורמיסט מושבע, איש הנוטה להתרתח; ובקורס טיס, כידוע, מדקדקים מאוד בעניינים של משמעת. כן גונב לאוזן כי נעדר הוא כשרון טבעי לטיס. על-אף כל זאת, העיד עליו מדריכו האישי כי האמביציה שלו לטוס הייתה גדולה כל כך עד שלא היה כל ספק שיסיים את הקורס בהצלחה. ואמנם שלמה עמד בכל הניפויים והסינונים. הוא סיים בהצלחה את הקורס והוצב בטייסת "אורגאנים". לאחר מכן נשלח לעסוק בהדרכה. כאן התגלה שלמה כמדריך יוצא מגדר הרגיל בכל הקשור לפיתוח תיאוריות וליבונן. חניכים "בועטים" שנזקקו לקידום היו מועברים אליו. לקראת סיומו של קורס זה התגבשה הדיעה ששלמה בשל להיות מפקד-קורס. חבריו להדרכה ומפקדיו מציינים זאת, על-אף העובדה שנשאר נאמן לעצמו, כופר במוסמכות, ומשמיע דעתו גם כשהיא בניגוד למקובל, ואפילו אם הדבר עלול לפגום ב"מערכת יחסי-הציבור" של… במשך כל ימי שירותו קיים שלמה קשרים הדוקים עם ביתו בקיבוץ. חניכיו סיפרו שהיה טס עמם מעל בית-אלפא והיה מצביע על חלקות-שדה שחרש וזרע בימי חופשתו. בתום חמש שנים להיותו בחיל-האויר פנה לקיבוצו בבקשה להארכת שירות. התפתחותו המקצועית, שמשמעותה מעבר לטייסת "מיראז'ים", חייבה זאת. לאחר דיון נוקב בשיחת-הקיבוץ – אושרה בקשתו. שירותו, ואפשר לומר חייו, בטייסת ה"מיראז'ים" (שכן חד הם) הם פרק מסעיר שראשיתו מאבק עיקש עם עצמו על כיבוש המטוס, וסופו הישגים מזהירים. בתקופה זו התבלט כאיש חברה, כאיש רעים להתרועע, כאדם הממלא תפקיד מרכזי בהווי הטייסת, ומוסיף את ה"פלפל" לחייה. הוא אהב להתבדר והפעיל תדיר את יוזמתו בארגון מסיבות הטייסת בהן נמצא פורקן למתח העבודה הרב. מערכת יחסיו עם האנשים שבסביבתו הצטיינה בפשטותה ובאופייה הדימוקראטי: הוא היה ידיד לצוותי הקרקע ולאנשי השירותים השונים, לא הקים חיץ בינו לבינם ואהדת אנשי השירותים ניתנה לו על כך. גם בתחום תיאוריית הטיס ניכר וגבר משקלו. מחשבתו היוצרת וכושר הניתוח שלו הפכו לשם דבר. הוא לחם על דעותיו בעיקשות בלתי מתפשרת. אימרה הילכה בטייסת: "אתה יכול להתווכח עם ויינטרוב כמה שתרצה – בסופו של דבר הצדק את…" ככל אנשי הטייסת נשא את נפשו להפיל מטוס אויב, אולם דווקא כאן ההצלחה בוששה לבוא. כשחזר פעם מקרב מעל דמשק שבו הצליח להשיג יתרון מלא, אך לא עלה בידו להפיל את ה"מיג" המקווה עמד ומנה בהגיון ברזל את שגיאותיו אחת לאחת בלי שום משוא פנים. מפקד בכיר שהאזין לניתוחו זה העיר לאחר מכן: "אדם שיודע לנתח כך את שגיאותיו עוד נכונו לו עתידות". ואכן ב-8.7.1969 בא המפנה. בקרב אויר שנערך באיזור רמת הגולן הפיל שלמה מטוס אויב מדגם "מיג 21". מאז ועד תחילת 1970 חזר על מבצע זה חמש פעמים. כן נרשמו לזכותו מתום מלחמת ששת הימים 50 גיחות בשטח האויב. ביום כ"ו בשבט תש"ל (2.2.1970),הוזנק סרן שלמה נבות לסיור ברמת-הגולן. מטוסו נפגע בטיסה רגילה, כמעט שגרתית. ראו אותו מנמיך כלפי הקרקע, מתרומם בזינוק כלפי מעלה ואחר-כך שב ומתרסק על האדמה. כך נסתיימה דרכו של "ווינטרוב", כפי שכונה בפי חבריו בחיל-האויר. הניח אישה בחודשי הריונה האחרונים ובן ובת פעוטים. שלמה הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ בית-אלפא. ביום ה"שלושים" לנפילתו נולד ילדו השלישי. במלאת "שלושים" לנפילתו הוקדש לזכרו עלון "השבוע" של קיבוץ בית-אלפא; בשנת תשל"א יצא לאור קובץ לזכרו הנושא את שמו, אף הוא בהוצאת קיבוץ בית-אלפא.