נבואני, תיראן

בן ארזה וסלימאן. תיראן נולד בג'וליס אשר בצפון הארץ, ממזרח לעכו, ביום 6.3.1993. ילד שני להוריו, אח של סארי, ויאם וליאן. תיראן היה ילד חביב, אוהב ואהוב מאוד. הוא גדל בג'וליס, למד בבית ספר יסודי ובחטיבת ביניים ביישוב והמשיך ללימודים תיכוניים במכללת "עמל" בקריית חיים, בה סיים י"ב כיתות בהצלחה. תיראן היה נער פעיל מאוד. משפחתו מספרת שתמיד היה מוקף בחברים, אהב לעזור לכל אחד ובכל פעילות חברתית גילה יכולות ארגון ומנהיגות. בשעות הפנאי הוא אהב לשחק כדורגל, והצטיין בביצועים נועזים בתפקיד השוער. אהבתו הגדולה של תיראן הייתה השירה. קולו הנדיר וכישרונו המולד עשו אותו למוכר גם מחוץ לכפר מגוריו, והוא צבר מעריצים רבים. ביום 3.10.2009 פורסמה במגזין האינטרנט "הונא", פורטל הדרוזים בישראל, כתבה של סאלח דקסה על הזמר הצעיר והמבטיח תיראן. כך נכתב: "הוא רק בן שש-עשרה ובקרוב אט אט יכבוש את הצמרת של המוזיקה המזרחית … הוא התחיל לשיר בגיל צעיר והיום הוא נחשב מהזמרים הטובים בכפר ג'וליס, על אף נפשו הצעירה. אם תשאלו את הקרובים ואת החברים יגידו לכם שלתיראן יש אהדה רבה בכפר ג'וליס, ובדרך כלל בערבי שישי מתאספים החברים בכדי ליהנות מהקול ומהצלילים של מיתרי הקול של תיראן". בהמשך הכתבה סיפר תיראן: "אני מתכוון ללמוד מוזיקה, אני זקוק לפיתוח קול ואני מאמין שאני יכול להצליח מאוד". הכתבה כללה ריאיון וידאו עם תיראן וקטעי שירה שלו, וזכתה לתגובות רבות שכללו דברי שבח לקולו וליכולותיו של הזמר. באתר יוטיוב ניתן לצפות בריאיון ובכמה קטעי שירה של תיראן. "קשה היה להכיר את תיראן ולא לאהוב אותו מיידית", כתבו בני המשפחה, "חיוכו, קולו וטוב ליבו היו רבי השפעה. בכל אירוע חברתי בכפר ביקשו ורצו אותו, והוא תמיד שמח לקחת חלק". ביום 8.1.2012 התגייס תיראן לשירות חובה בשב"ס (שירות בתי הסוהר). אחרי שסיים בהצלחה טירונות וקורס סוהרים הוא שירת כסוהר בכלא "הדרים" בשרון. עד מהרה בלט כסוהר מוצלח, אהוד בין חבריו ואהוב על מפקדיו. אחרי זמן קצר תיראן הועלה לדרגת רב-סוהר. מפקדיו של תיראן מספרים על סוהר ערכי, מקצועי ואחראי בביצוע משימות ומסור לעבודתו, אשר הותיר אחריו מורשת שערכה לא יסולא בפז. חבריו ליחידה של תיראן מספרים כי היה דמות מרכזית במשמרת, יזם והיה נכון תמיד לסייע בכל הנדרש. תיראן לא זנח את אהבת השירה שלו בהיותו בשירות, ובכל עת שימח את עמיתיו בקולו הערב. במהלך שירותו המשיך תיראן לדאוג לרווחת משפחתו. בכל הזדמנות של רגיעה בשירות הוא ביקש ממפקדיו חופשה, ולו קצרה, כדי לעבוד ולסייע לכלכלת המשפחה. באחת מחופשותיו מהשירות פגש תיראן בג'וליס נערה, וכדבריו: התאהב בה ממבט ראשון. האהבה בין השניים פרחה והם התכוננו לערוך טקס אירוסין בסתיו 2013, אך תיראן לא זכה להגיע ליום מיוחל זה. תיראן נפל בעת שירותו ביום 10.8.2013, בתאונת דרכים. בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בג'וליס. הותיר הורים, שני אחים ואחות. תיראן הועלה אחרי נפילתו לדרגת סמל. כתבו בני המשפחה: "בכדי לספר על חייו של תיראן, על מעשיו ועל האהבה שהייתה בתוכו כלפי משפחתו וחבריו נצטרך חיים שלמים. כי אין סוף לחלק של תיראן בחיי אוהביו. יום מותו של תיראן היווה מכה קשה למשפחתו, לחבריו ולכפר כולו. יום זה ייחרט בזיכרוננו לעד". באתר יוטיוב אפשר לצפות בכמה סרטי זיכרון לתיראן. "מרכז נעורים ג'וליס" פרסם סרט לזכרו שהכינו תלמידי החוג לצילום. בסרט מספרת אימו של תיראן על בנה, והוא מלווה בתמונות רבות של תיראן ובקטעי שירה שלו. סרטונים נוספים פרסמו ענן עאמר ונג'יב שנאן, ובהם תמונות מטקס ההלוויה וברקע שירתו של תיראן. חבר נוסף של תיראן, ענן חשאן, העלה ליוטיוב סרטון לזכרו הנפתח במילים: "לאן נעלמת מלאך מתוק, לאן נעלמת והלכת רחוק. כולי רועד והלב כואב, בעיניים דמעות ובגרון צורב. תיראן, השארת אותי לבד". בכניסה לג'וליס, סמוך לבית הספר התיכון, הקימה המשפחה גלעד לזכר תיראן.