נאור, אליהו (“אלי”)

בן נסים ורחל. נולד בשנת תרצ"ד (1934) בעירק. בהיותו בן שנה עלתה המשפחה לארץ. בשנת 1951 – והוא אז בן שבע-עשרה – הצטרף לשורות גדנ"ע-ים ועבר קורס טרום-צבאי, שהכשיר אותו לשרת כמכונאי בכלי-שיט. ביולי 1951 גויס לצה"ל לחיל-הים ומאז ועד ליומו האחרון שירת באניות-החיל ועבר בהן את כל שלבי התעצמותו למן הפריגטות המיושנות אל המשחתות, שהוא נמנה בין ראשוני אנשי-הצוות שלהם. אליהו אהב את הים ואת האניה אשר בה שירת. יומם ולילה, במזג אויר נוח ואף סוער, נמצא נכון ללא ליאות לעסוק בתפקידו. מבחינה מקצועית ואף מבחינת האדם שבו אמרה אישיותו סמכות בלתי-מעורערת. פקודיו ואף מפקדיו נתנו בו בטחון ובעמדו על זכויות הפקודים שלו – ואגב גם על זכויות מעמדו – עורר כבוד כלפיו. הוא היה ער לנעשה בתחומי האניה ותמיד נמצא בשעת הצורך לכל דורש. עדין-נפש היה אליהו ומעולם לא הרים את קולו ולא כעס. בשובה ונחת, בטקט, בשכל, בטוב טעם, בדרכי-נועם ובסמכות מקצועית אמר את כל מה שהיה לו לאמר, כי הוא היה בעל חוש ביקורת קונסטרוקטבית, מחונן בכושר אירגון ומנהיגות. שום דבר לא נעשה במחלקת המכונות בלי שאליהו יתרום את כשרו, את מרצו, את ידיעותיו ונסיונו בתיקון ובשיפוץ. את מיטב שנותיו חי בים ומצא את מותו כלוחם במשחתת "אילת", כשזו הותקפה על-ידי טילים מצריים וטובעה מול חוף רומני שבצפון סיני ביום י"ח בתשרי תשכ"ח (21.10.1967). הניח אשה ושני ילדים. משירד למצולות-ים עם שאר אחיו-לשירות וגופתו לא נמצאה הוצבה לזכרו מצבת-זכרון בחלקת-הנעדרים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ולאחר זמן הוצבה לו מצבה לחוד בבית-הקברות הצבאי בחיפה. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע