נאור, איילת (מזל)

בת שרה ומשה. נולדה ביום י"ט בחשוון תשכ"ז (2.11.1966) בתל אביב. איילת למדה בבית-הספר היסודי 'שרת' בבת ים וסיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון 'חשמונאים' במגמה הריאלית. היא היתה חברה בתנועת הנוער 'השומר הצעיר', בחורה חמודה, נבונה, בעלת אינטליגנציה גבוהה וטוב-לב נדיר. היא כונתה בפי בני משפחתה וחבריה 'תולעת ספרים', וכבר בגיל צעיר קראה ספרים רציניים ומורכבים יחסית לגילה. באמצע חודש פברואר 1985 גויסה לצה"ל והוצבה לשרת בחיל הקשר כמפעילת מחשב. עם סיום שירות החובה בשנת 1987 הצטרפה לשורות צבא הקבע. איילת עברה בהצלחה את בחינות המכינה ואת הבחינה הפסיכומטרית בציון גבוה ונשלחה על-ידי הצבא ללימודי הנדסת אלקטרוניקה ומחשבים בטכניון. בסיומם עברה קורס קצינות ולאחריו שבה ליחידתה. איילת התקדמה בסולם הדרגות וסיימה את שירותה בדרגת סגן. בתקופת שירותה חלקה דירה בתל אביב עם אחותה סיגל, וזו היתה תקופה נפלאה עבור שתיהן. במהלך שירותה הכירה את חברה, ברק, השניים למדו יחד בטכניון, חלקו דירה בחיפה וחוו תקופת חיים יפה ומאושרת. אך איילת לא הספיקה לסיים את לימודיה. כרעם ביום בהיר תקפה אותה מחלה נדירה. מיום שנודע לה על מחלתה, קיבלה את המצב בצורה בוגרת המעוררת השתאות והערצה. בכל תקופת מחלתה שמרה על מורל ואופטימיות, התנהגה באומץ רב ומעולם לא התלוננה. מצבה הלך והחמיר והיא נזקקה להשתלת לב-ריאה. איילת נשלחה ללונדון, שם המתינה במשך שבעה חודשים להשתלה המיוחלת, שלא הגיעה. ביום י"ט בתשרי תשנ"א (8.10.1990) נפלה בעת שירותה והובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותירה אחריה הורים, שני אחים – יגאל ושי ושתי אחיות – סיגל ואלונה. לאחר מותה קיבלה תעודת הוקרה וכבוד על שירותה בצבא הקבע. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדה: "איילת שירתה ביחידה כשלוש שנים בתפקיד מפעילת מחשב. היא מילאה את תפקידה היטב, בצינעה. איילת התבלטה בעזרתה לזולת. בסוף שירותה ביחידה החליטה איילת לקשור את גורלה בצבא לתקופה ארוכה, ויצאה ללימודים טכנולוגיים. מסלול טוב לטובים". הוריה הנציחו את זכרה בבית הכנסת.