מתתיהו, גבריאל

בן בן-ציון וגרטי. נולד ביום י"ט באייר תש"ז (9.5.1947) בתל- אביב. גבריאל למד את לימודיו היסודיים בבית-הספר "יהודה המכבי" וסיימם בהצלחה. את לימודיו התיכוניים למד במגמה הביולוגית אשר בבית-הספר התיכון העירוני ד'. גבריאל היה שקט מטבעו, קיבל עליו את מרות הוריו ומוריו אהבוהו. הוא חיבב ספורט, אהב מוסיקה (קלסית ומודרנית). חוש הומור עדין היה לו והוא ניחן בכשרונות רבים. היה בעל ערכים חיובים, לדברי מחנכתו בכיתות העליונות שבבית-הספר התיכון. הוא היה מוכן תמיד להתחשב עם זולתו ולהקרבה כדי השגת המטרה. כאשר הגיע הזמן להתגייס הוצע לו להצטרף לחיל-האויר וללכת לקורס טיס, דבר שקסם לו מאד ורצה בו בכל נפשו. לאחר שלא נתקבל בגלל ראייתו החליט להתגייס לחיל-השריון; זה היה באוקטובר 1965. אחרי טירונותו והכרת "המקצועות" בשריון הופנה לקורס מפקדי-טנקים וסיים אותו. השתתף בפעולות סמוע ותל-קציר ולאחר-מכן הוצע לו להישאר כמדריך בבית-הספר לשריון אך גבריאל החליט ללכת ליחידה קרבית. במלחמת ששת הימים שירת כמפקד טנק, וגדודו, למרות שידע אבידות לא מעטות, היה הראשון שהגיע לתעלת-סואץ. אחרי המלחמה בא לחופשתו הראשונה אך כעבור ימים אחדים חזר ליחידתו. ביקורו האחרון בבית-הוריו היה בראשית יולי 1967. הוא השתתף בקרב הקשה שהתחולל בפורט תאופיק, ולאחר סיומו של הקרב שם, בשעת הפסקת-האש, נפצע בראשו על-ידי הפגזה פתאומית של אוירוני-האויב. הובא לבית-החולים ובמשך חמישה ימים נאבק קשות על חייו עד אשר מת מפצעיו ביום י"א בתמוז תשכ"ז (19.7.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. חבריו-לצוות מספרים שהם הותקפו בעת הפסקת-האש אך גבריאל כמפקד-טנק הספיק להכניס את הצוות לטנק, כי הוא רצה – הוא ולא אחר – להיכנס אחרון; אותה שעה נפצע בראשו. חבריו-ליחידה הקימו במקום נפלו בית-כנסת ארעי וגל-עד לזכרו. בית-הספר התיכון העירוני ד' שבתל-אביב הוציא ספר לזכר בוגריו שנפלו בשם "פרחים עצובים" – והוא בתוכם. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל – כרך ד' של "גוילי אש" – הובא מעזבונו.