מששה, פנטה שמעון

בן אמרץ ומולו. נולד ביום כ"ח בטבת תשל"ו (1.1.1976), בכפר אימפרז, באתיופיה. בהיותו בן שש התייתם פנטה מאמו. פנטה למד בבית-הספר היסודי בגונדר שבאתיופיה ובשנת תש"ן, בהיותו בן ארבע עשרה שנה, עלה לישראל עם אחיו הקטן. פנטה נקלט בפנימיית "חופים", בעכו ובהמשך עבר לפנימיית "תום" ליד חדרה. לדברי מדריכיו בפנימייה, היה פנטה נער שקט וצנוע ובו בזמן גם בוגר, נבון ואחראי, שהצליח להתמודד עם קשייו הרבים בצורה מעוררת כבוד, ולקבל בעצמו את החלטותיו לעתיד. היה תלמיד טוב שהשקיע בלימודיו, הגיע להישגים ולציונים גבוהים והרבה לעזור לחבריו בהכנת השיעורים. בחור חברותי, שהיטיב להסתדר עם המסגרת, אהוב בין החניכים וכן בקרב צוות המבוגרים. ניחן באישיות חזקה ובולטת, והיווה דוגמה אישית לחניכים האחרים, היה מנהיג בין חבריו. "חבר אמיתי", אמרו עליו חבריו, "עוזר ותומך מכל הלב". פנטה היה בחור דתי, קיים מסורת ומצוות ושמר על קשר עם אחיו ואחיותיו. הוא סיים את מסלול הלימודים, עמד בכל בחינות הבגרות ובמקביל, רכש מקצוע במגמת מכניקה. בחור חייכן ויפה תואר, שנערות רבות ביקשו את חברתו. פנטה הרבה בקריאת ספרים, בעיקר אהב לקרוא בספר התנ"ך ויותר מכל בספר "מלכים". אהב לטייל, להקשיב למוסיקה ובמיוחד אהב להאזין לזמר מייקל ג'קסון. לפנטה היתה אפשרות להמשיך בלימודיו, אך הוא העדיף להתגייס לצה"ל. היה בעל מוטיבציה גבוהה לשירות משמעותי, ושאיפתו היתה לשרת על ספינת טילים בחיל הים, או בחטיבת הצנחנים. בתחילת חודש יולי 1995, גויס פנטה לשירות חובה בצה"ל ויצא למסלול קדם-טירונות "מגן ציון", המכשיר את חניכיו לשירות ביחידות השדה. לדברי מפקדו, גם בתקופה הקצרה לשהותו ביחידה, ניתן היה להבחין בעדינות, באיכפתיות ובאהבה לחבריו במחלקה. ביום ד' באב תשנ"ה (31.7.1995), נפל פנטה בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בסגולה, בפתח תקווה. בן תשע עשרה היה בנופלו. הותיר אחריו אב, ארבעה אחים – אסמרה, טאספו, יצחק וטוזו, ושלוש אחיות – הולואגר, וואניטו וחנה. במכתב ניחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "… מהיכרותנו הקצרה עם פנטה ניכר כי היה בעל מוטיבציה גבוהה לשרת בצה"ל. פנטה ביקש להתקבל לחיל הים ולשרת בתפקיד קרבי על ספינת טילים. הוא מילא אחר כל ההוראות וביצע את המוטל עליו באחריות ובמשמעת גבוהה. אהוב על מפקדיו ובין חבריו ורעיו בקורס".