משרתי, דוד
בן שרה ומרדכי. נולד ביום י"ב בחשוון תשכ"ב (22.10.1961), בטוניס. בן בכור למשפחה בת חמישה ילדים. דוד גדל, למד והתחנך בטוניס, ועבד כצורף. בנעוריו הצטרף לתנועת נוער ציונית במטרה לעלות לישראל. כאשר מלאו לו עשרים שנה הגשים את חלומו ועלה עם קבוצתו במסגרת עליית הנוער לישראל, לקיבוץ שדה אליהו. הוא למד באולפן לעברית, רכש את השפה ולמד להכיר את אורח החיים בקיבוץ הדתי. בשנת 1983 הצטרף דוד למושב יפית שבבקעת הירדן כמתנדב, שם הכיר את חברתו, עדי. לאחר שנתיים עזב את המושב ועבר למושב שורש הסמוך לירושלים, שם עבד במשך שנה כקונדיטור. בשנת 1986 נישאו דוד ועדי ובנו ביתם בחולון. המשפחה התרחבה כשנולדו בנם אביאל ובנותיהם נטלי ואסתי. הם טיפחו את ביתם, גידלו וחינכו את שלושת ילדיהם. דוד עבד לפרנסתו כקונדיטור מקצועי במאפייה בחולון, בה היה עובד מרכזי וחיוני. בחודש ינואר 1987 גויס דוד לשירות חובה בצה"ל. הוא נשלח לקורס העשרה בעברית, עבר את מסלול הטירונות והוצב לשרת בבסיס הובלה כעובד מנהלה. לאחר תקופה קצרה הועלה לדרגת רב"ט. כבעל משפחה ואב לבן, היה חייב לשרת שירות סדיר במשך שנה אחת בלבד. בשנת 1988, שוחרר דוד משירותו הסדיר והוצב ליחידת מילואים. בתעודת השחרור נכתב: "ביצע תפקידו באחריות ולשביעות רצון מפקדיו". ביום 1.12.1993, נקרא דוד לשירות מילואים פעיל ויצא אל יחידתו בבסיס צריפין. ביום כ"א בכסלו תשנ"ד (5.12.1993) היה דוד בדרכו מביתו ליחידה, כאשר נפגע למוות בפיגוע חבלני, במהלך נסיון השתלטות של מחבל על אוטובוס "אגד" בקו 461. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחולון. בן שלושים ושתיים היה בנופלו. הותיר אחריו רעיה, בן, שתי בנות, הורים, שני אחים – שלמה ויהודה ושתי אחיות – רבקה ואני. במכתב ניחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "יקירכם, רב"ט דוד משרתי, נפל בהתקפת מחבלים, בעת שמילא חובתו לצה"ל. הוא ביצע את המוטל עליו במסירות ובנאמנות באימונים ובכל משימות הביטחון של יחידתו".
