משולם, יצחק

יצחק, בן מלבינה (מלי) ואליהו, נולד ביום י"ט בתשרי תשט"ו (16.10.1954) בנשר ולמד בבית-הספר היסודי בנשר ובבית-הספר התיכון-מקצועי, שליד הטכניון בחיפה. הוא היה תלמיד שקדן והצטיין בעיקר בתחום המקצועי. מנעוריו היה פעיל בגדנ"ע והיה חובב ספורט לענפיו השונים. יצחק היה נער חביב וידידותי, אם כי היה נתון לעתים למצבי-רוח, וחבריו, שלמדו להכירו היטב, כיבדו את רצונו להתבודד בגבור עליו הרצון להסתגר. לעומת זאת אהבו את חברתו כשהיה שרוי במצב-רוח מרומם. הוא היה אדם ישר ובעל-מצפון, והרבה לדאוג למשפחתו, כיוון שידע את משמעות היותו בן יחיד. עלם חסון וגבה קומה היה, תמיר ומוצק, משכמו ומעלה בין חבריו. יצחק גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1973 והתנדב לחיל הצנחנים, על אף שהיה בן יחיד. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה, הוצב ליחידת חי"ר-מוצנח בתפקיד מקלען. הוא היה חייל מצוין ומסור לתפקידו. קשור היה בכל נפשו לחיל-הצנחנים, שכן מילדותו חלם על שירות בחיל זה ומשום כך הצליח לשכנע את הוריו, לאחר מאבק ממושך ועיקש, שיחתמו על כתב-הסכמה להתנדבותו לחיל. גם אחרי-כן מיאן להיענות לבקשות, כי יחזור בו מהתנדבותו ויעזוב את יחידת-הצנחנים, שבשורותיה שירת. בגלל ויכוחים אלה סבל יצחק בנפשו, כיוון שהיה קשור מאוד להוריו והשתדל תמיד שלא להדאיגם, ואף הקפיד לטלפן ולכתוב הביתה, אפילו ממקומות מרוחקים ובתנאים קשים. הוא היה אסיר-תודה להוריו על שסירבו להיענות לעצה שניתנה להם, כי יבטלו את הסכמתם להתנדבותו לחיל, מאחר שידעו כי בכך יגרמו לו שברון-לב. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יצחק בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) נקלעה יחידתו למארב של חיילים מצרים בדרך לראס-סודר. כשיצא לחלץ פצועים מנגמ"ש שנפגע, והוא עצמו כבר פצוע, נפגע יצחק ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים להורים השכולים כתב הרמטכ"ל, רב-אלוף מרדכי גור: "תוך כדי בדיקות וקריאת חומר, הצטיירה לעיני תמונת בנכם: לוחם וצנחן למופת, אשר רוח-ההתנדבות ורצון-המעשה העמידוהו בראש השורה. על הכאב הפוקד אתכם מאז האסון אני יכול רק לומר, כי גידלתם בן לדוגמא ולתפארת, ויחסכם אליו והחינוך שנתתם לו יכולים לשמש דוגמא לכל משפחה". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ותרמו אולם מוסיקה ואולם ספורט, הנושאים את שמו, לבית-הספר שלמד בו – "בית יהושע" בנשר.