משולם, אברהם

בן מזל ויפת-דוד, נולד בחודש תמוז תר"ץ (1930) בתימן. בהיותו כבן 4 שנים עלתה משפחתו ארצה והשתקעה בתל-אביב. תחילה למד בתלמוד-תורה לפי הנוסח הישן והמשיך בבית-הספר העירוני תלמוד-תורה לתימנים ברחוב קלישר. כשעברה המשפחה מכרם התימנים לשכונת התקווה עבר אברהם ללמוד בבית-הספר הכללי "יסוד המעלה". לאחר שסיים את לימודיו היסודיים יצא לעבוד בבית-חרושת למאזניים כדי לעזור לפרנסת המשפחה. בהיותו כבן 16 הצטרף למחתרת האצ"ל וביקש לפעול במסגרת הארגון נגד השלטון הבריטי בארץ. כשהוכרז על הקמת המדינה היה אברהם מגויס בשורות האצ"ל, שפעל בתחום העיר תל-אביב ובנותיה. ביום 11.6.1948, היום שבו היתה צריכה להיכנס לתוקפה ההפוגה הראשונה, הותקף הכפר יהודיה. הכפר כבר היה נטוש וישבה בו יחידת חיל-מצב, מורכבת ברובה מאנשי אצ"ל. "באותו יום הגיעה לכפר יחידת צה"ל ממחנה תל השומר כדי לערוך סיור משותף עם אנשינו," מספר מפקד הפעולה ביהודיה. "הפטרול המשותף יצא לשטח ולאחר סיור שנמשך כשעה ורבע חזר ללא כל התנגשות ומסר שאין כל פעילות של ערבים בשטח. ואולם בשעה שהיחידה של צה"ל חזרה לבסיסה היא הותקפה על-ידי מארב של האויב שהסתתר בצדי הכביש בין יהודיה לכפר-ענה. מיד לאחר-מכן נורו מכיוון לוד יריות תותח על יהודיה. כפי הנראה זה היה האות לכוחות האויב לפתוח בהתקפה." וכך ממשיך המפקד את סיפורו על השתלשלות הקרב: "נתברר שכוחות האויב הכינו את ההתקפה מבעוד לילה והסתתרו בגבולות הכפר. בשעה שהתחילה ההתקפה היו הערבים למעשה בתוך הכפר, שהיה פרוץ מכל עבריו והפרדסים סביבו שימשו להם מקום טוב להסתתר. כבר עם התחלת ההתקפה היו פצועים בין אנשינו אבל עד שעה 08:00 לא נודע לי על אבידות בנפש. אותה שעה קיבלתי ידיעה מעמדה מספר 2 שהעמדה מוקפת ולאחר-מכן נותק הקו הטלפוני. התקשרתי עם עמדה מספר 4 וביקשתי לקבל עזרת מכונית משוריינת של ה'הגנה' כדי לשחרר את הנצורים בעמדה מספר 2. עם זאת אספתי כיתה ובה שישה אנשים ויצאתי איתם לחפות על הנסיגה של האנשים מעמדה מספר 2. המכונית המשוריינת אמנם הגיעה אבל בקרבת העמדה, תחת אש הערבים, ירדה מן הכביש והתהפכה לתוך התעלה. אנשי ה'הגנה' שהיו בתוך המכונית ניסו לצאת ממנה ושני הראשונים שיצאו נפגעו מאש הערבים והוכנסו על- ידי חבריהם למכונית. בדרך נס הצליח הנהג להוציא את המכונית מן התעלה ולהסתלק עם הפצעוים. הכיתה שהיתה אתי וחיפתה על המכונית ועל העמדה המשיכה לחפות באש עד אשר אזלה לנו התחמושת. הערבים המשיכו להתקדם לעברנו ואז נסוגותי עם הכיתה עד למטה שלנו וניסיתי להתקשר עם שאר העמדות. הצלחתי להתקשר רק עם עמדה מספר 1 ועם עמדה מספר 4. נודע לי שהערבים הצליחו לחדור לכפר מכל הכיוונים ושהעמדות מוקפות אבל אין להם כל אבידות בנפש. משנוכחתי לדעת שאין תקווה להחזיק במקום נתתי פקודת נסיגה לכיוון פתח תקווה. במיפקד שערכתי לאחר זמן קצר נתברר לי שחמישה אנשים מעמדה מספר 2 נעדרים". רק לאחר זמן זוהו גופות הנעדרים והובאו לקבר ישראל. אברהם נפל בקרב על יהודיה ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. השאיר אחריו הורים.