משה זדה, רועי

בן רותי ויהושע. נולד ביום ג' באלול תשמ"ב (22.8.1982) בבית- החולים 'ברזילי' באשקלון. אח צעיר לדקלה, ואח בוגר לאלירן ויוסי. למד בבית-הספר היסודי 'רותם' והמשיך לתיכון 'הנרי רונסון', אך מכיוון שהתקשה לשלב את לימודיו עם אימוני הכדורגל, ויתר ועבר לבית-הספר התיכון המקצועי 'אורט אדיבי', שם סיים את לימודיו בהצטיינות במגמת טכנאי. רועי התאמן בכדורגל מגיל שמונה וזו היתה אהבת חייו. הוא נהג לשחק בכל הזדמנות, בקבוצות מאורגנות כגון 'הפועל אשקלון' ובבוגרים של 'עירוני אשקלון', כמו גם בקבוצה שהקים בעצמו מקרב חבריו לשכונה. במרס 2001 גויס רועי לצה"ל ושירת בבסיס דלק בבאר שבע. רועי היה חייל לדוגמה וייצג את בסיסו בסרטון תדמית. הוא היה חבר למופת, אח אוהב ודואג וחיוך היה שרוי דרך קבע על פניו. בשנתיים האחרונות היתה לרועי חברה, מורן. במהלך משחק כדורגל התמוטט רועי והובהל לבית-החולים 'סורוקה'. לאחר שבוע ימים, ביום י"ב באדר א' תשס"ג (14.2.2003), נפטר רועי והוא בן עשרים. סמל רועי משה זדה נטמן בבית-העלמין הצבאי באשקלון. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לזיכרו של רועי הקימו חבריו לקבוצת הכדורגל גלעד באשקלון, המעיד על אשיותו המיוחדת והאהודה. בנוסף הוכן לזיכרו סרטון בן שעתיים על ידי חברתו לבסיס. אחותו דקלה חיברה שיר לזכרו: "ביום אחד פתאום נדמת/ במהלך משחק הכדורגל שכה אהבת./.. שבוע ימים ביקשנו והתפללנו/ שתפקח את עיניך ותהיה שוב איתנו/ בן יקר ואח אהוב/ כה קשה המחשבה שלא תשוב/ בור עמוק נפער בלב/ וכל יום שעובר מעצים את הכאב./.. חיוכך יחקק לעד בליבנו/ דמותך תנצר לעולמים בנשמתנו/ נוח על משכבך בשלווה/ עוטפים אותך מכאן באהבה." משה, מפקד הבסיס, ספד לו: "כל מי שהכיר אותך בוודאי זוכר את החיוך התמידי על פניך. בכל פעם שתידרכתי אותך טרם יציאתך לשטח, תמיד היית נינוח, חייכן, ויודע שזו עוד משימה שקטנה עליך. תמיד חזרת בשלום… רועי, רציתי להגיד לך שהכרתי את משפחתך במהלך אשפוזך ואני רוצה לומר לך להיות גאה שם למעלה, יש לך משפחה למופת… דע שעשינו הכל על-מנת שתמשיך להיות איתנו, אך כנראה שאלוקים באמת רוצה את הטובים ביותר לידו… אני בטוח שגם שם למעלה סובבים אותך מלאכים רבים הנהנים מהחיוך הכובש שלך."