משה, ויקטור

בן עזיזה וציון, נולד ביום ט"ו בטבת תרפ"ד (23.11.1923) בבגדד, בירת עיראק. את חינוכו היהודי קיבל בביתו ואת חינוכו הכללי – בגימנסיה המקומית. בגיל צעיר הצליח לעבור את בחינות-הבגרות הלונדוניות, אך מטעמי פרנסה החל לעבוד כפקיד ממשלתי. משנת 1941 היה פעיל בארגון ההגנה העצמית של יהודי בגדד ונפגש עם אנצו סירני ושליחים אחרים של ארץ-ישראל החלוצית. ויקטור פעל רבות למען עליית יהודי בגדד והפצת הרעיון הציוני בקרבם. הוא עלה ארצה בשנת 1943 והתיישב בקיבוץ גבעת ברנר, בו הצטרף ל"הגנה". כל ימיו השתוקק להרבות דעת ובשנים 1947- 1944 מילא תשוקתו על-ידי לימודי פסיכולוגיה, פילוסופיה ואתיקה באוניברסיטת האל באנגליה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, החליט להפסיק את לימודיו והצליח להגיע ארצה. ויקטור התייצב לשירות ביולי 1948, שירת בחטיבת "גולני" ועימה השתתף בקרבות הגליל התחתון והמערבי. עם יחידתו עבר לנגב והשתתף במבצע "חורב" למיגור הפולש המצרי. ביום כ' בכסלו תש"ט (22.12.1948) נתקלה יחידתו המשוריינת באש חזקה של המצרים, בסביבת משלטי אימרה, בשעה שחשה לעזרת יחידה אחרת. ויקטור נפגע בראשו ונהרג במקום. נקבר בגבולות. ביום ט"ז באב תש"ט (11.8.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.