משה, אליהו

אליהו (אלי), בן מתילדה ומרקו, נולד ביום כ"ו בסיון תשי"ג (9.6.1953) בתל-אביב, ולמד בבית-הספר היסודי א"ד גורדון ובבית-הספר התיכון "החשמונאים" בבת-ים. בנעוריו היה אלי פעיל בגדנ"ע-אוויר במסגרת בית-הספר, ועשה ימים ולילות בבניית דגמי מטוסים וטיסנים. אך לימים גברה אצלו אהבת הספורט והוא החל להקדיש את רוב זמנו לכדורגל ולשחייה. מבנה גופו היה חסון ולכן הצטיין במקצועות אלו, וכמו כן אהב מאוד לטייל בארץ. אליהו, שכונה אלי בפי חבריו ובני משפחתו, היה אהוב על כל מי שהכירו. עליז ואוהב חיים היה, בעל כבוד עצמי וקפדן לגבי לבושו ומראהו החיצוני. הוא היה קשור מאוד למשפחתו, ובעיקר לאחותו המבוגרת ממנו, וחלק עמה את חוויותיו. הוא היה בעל נפש עדינה ורגישה, ששכנה בגוף חסון וספורטיבי, וכתב שירים. אליהו גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. הוא התנדב לשרת ביחידת סיור ועבר בהצלחה קורס מש"קי סיור וקורס נהגי טנקים. ביחידתו היה חייל מצטיין, שידע תמיד להתגבר ברוח טובה, בכושר גופני מעולה ובידע מקצועי, על האימונים המפרכים בסיירת. אלי עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה במסגרת שירותו הצבאי, והיה מאוהב בנופיה של ארץ ישראל. כל ימיו היה חבר נאמן ומסור. במסעות קשים, בהסתערויות ובאימונים היה הראשון להושיט יד לנושאי ציוד כבד, או לכל חבר שהתקשה לעמוד במאמץ הגופני. הוא היה נווט מצטיין והתמצא היטב בקריאת מפות ובהכרת השטח. אלי היה קשור מאוד למשפחתו, וחבריו מעידים עליו, כי בסדרות ארוכות בשדה ובמסעות ממושכים הרבה לדבר על הוריו, על משפחתו ועל חברתו. בקורס סיור משוריין הצטיין אלי כמפקד מעולה בכל סוגי האימונים ובתרגילי האש. במלחמת יום-הכיפורים לחם אלי בקרבות הבלימה ברמת הגולן, בסיירת של עוצבת שריון, ובנגמ"ש שלו פינה פצועים משדה הקרב. הוא השתתף בהסתערות של כוחות צה"ל על הכפר בוקעתה במתקפת הנגד ובקרב זה נפגע ונהרג ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי אלי מילא את תפקידו בצורה הראויה לציון מיוחד, תוך הקרבה וחירוף-נפש בקרב.