משה, אילן

בן סעידה וקרים (נדיב), נולד ביום ג' בחשוון תשי"ח (28.10.1957) בתל-אביב למשפחה מעולי עירק. אילן החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "דוד ילין" בהדר-יוסף, ואחרי שמשפחתו העתיקה את מקום מגוריה לבני-ברק המשיך וסיים את בית-הספר המקצועי "ליידי דיוויס". התכונה העיקרית שלו: ההתנדבות והנכונות לעזרה, התגלתה בו עוד בתקופת לימודיו. אילן קנה לו חברים רבים ויחד איתם השתתף בפעולות חברתיות רבות. אילן גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1975, והתנדב לשרת בחטיבת חיל-הרגלים "גולני". בחטיבה הוא עבר קורס מ"כים חי"ר, קורס נהגי חי"ר, קורס נהגי נגמ"ש, קורס צניחה ועוד. בהגיע מועד שחרורו מהשירות הסדיר, נתבקש סמל-ראשון אילן להאריך את שירותו בחודשים אחדים בשל צורכי הצבא, והוא נענה ברצון. בתעודת השחרור שהוענקה לו צוינה התנהגותו בעת השירות כ"טובה מאוד", והערכת מפקדיו הייתה כי הוא "חייל מסור ונאמן, אחראי ביצוע תפקידו, בעל יוזמה, התמדה ומשמעת גבוהה, אשר ביצע את תפקידו לשביעות רצון הממונים". בתחילת מרס 1979 שוחרר אילן מהשירות הסדיר, הוצב כאיש מילואים בחטיבת חי"ר ועמה השתתף במבצע ליטני. ראשית מעשיו כאזרח הייתה להשלים את בחינות הבגרות. הוא החל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, וחשב על לימודים אקדמיים סדירים. לפרנסתו עבד אילן במפעל לבתים טרומיים, אולם כוח ההתנדבות והרצון לפעול לעזרת הזולת לא פסו ממנו. יחד עם חבריו הוא הקים את אגודת דזל"ם ("דם זה לא מים"), ששמה לה למטרה להילחם בתאונות-הדרכים ושימש כגזבר התנועה. התנועה הוציאה לאור חוברת הסברה, ועמדה בקשר עם אישי ציבור, שרים וחברי כנסת. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, עמד אילן על זכותו ליטול חלק בקרבות, ובתחילת יולי 1982 אכן גויס. ביום א' מנחם-אב תשמ"ב (21.7.1982), נפל סמל-ראשון אילן בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. הוא השאיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות. במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון: "אילן היה חייל עניו מטבעו, תמיד עזר לחבריו, מעולם לא התלונן. מפקדיו בטחו בו וידעו כי כל משימה שתוטל עליו תבוצע במלואה ובאופן הטוב ביותר. פקודיו אהבוהו והאמינו בו, מעולם לא הרהרו אחר פקודותיו. הוא הקפיד לתת להם דוגמה אישית בהתנהגותו". ומפקד יחידתו ציין במכתב התנחומים כי "מאז הגיע לגדוד הרשים אילן את מפקדיו וחבריו בידע הצבאי ובהיותו מפקד אמיץ ולוחם מעולה. הכשרתו של אילן בחטיבת 'גולני' תרמה להפגנת חיילות מעולה, שלוותה בשקט נפשי רב". הוריו הקימו לזכרו ספרייה תורנית, שהוצבה בישיבה בפתח-תקוה. חבריו הוציאו לאור לזכרו ועל-שמו מדריך לעזרה ראשונה