משהיד, יוסי (יוסף)
בן ציפורה ואלי. נולד ביום כ"ג באלול תשל"ו (17.9.1976) באשקלון. אח למיכאל וגיא. גדל והתחנך באשקלון. תקופת הילדות של יוסי הייתה מאושרת ומלאת שמחה. הוא בילה שעות רבות בבית בחברת אחיו התאום מיכאל, שניהם מוקפים תמיד בחברים. קשור היה מאוד גם לגיא, אחיו הצעיר – טיפח אותו ותמך בו לכל אורך הדרך, וזכה, כמובן, להערצתו. יוסי החל את לימודיו בבית הספר היסודי "אילנות" באשקלון והמשיכם בבית הספר התיכון "אורט רינסון". תחילה למד במגמת מחשוב ובקרה ובהמשך עבר למגמה הגאוגרפית. הוא נודע בפוטנציאל הרב שלו ללימודים, בחוכמתו ובאינטליגנציה הטבעית שניחן בהן, אך בחר שלא לנצל את נתוניו; יוסי היה פעיל מאוד וחרוץ והעדיף לעבוד ולהרוויח כסף בכוחות עצמו מאשר להקדיש זמן ללימודים. מוריו וחבריו כעסו על שאינו משקיע בלימודים ואינו שואף להצטיינות, אך ליוסי הייתה דרך משלו להתנהל בחיים. אומץ לבו והביטחון שחש התבטאו בתחומים שונים בחייו. הוא היה בעל כבוד עצמי וגאווה עצמית, ותכונות אלו בלטו בכל מקום שבו שהה. בהיותו עקשן, ישיר מאוד ועצמאי, לא נתן לדבר לעצור אותו או להגבילו. יוסי היה אדם ספונטני שחי מיום ליום ולא תכנן את העתיד, אהב את החופש ואת תחושת החירות ולא יכול היה להיות כבול למסגרת מכל סוג שהיא. הייתה ליוסי משיכה חזקה לעולם כלי הרכב, שסימל בעבורו את החופש המוחלט. הוא אהב לנהוג והרבה לעשות זאת, התעניין במכוניות, באופנועים ובכלי רכב מכל הסוגים, והיה נהג מוכשר מאוד ומיומן. פרט לאהבת הנהיגה, אהב מאוד לטפל בכלי הרכב שלו ולתקנם, ורכש בקיאות בתחום המכניקה, במיוחד של אופנועים. יוסי היה בחור יפה תואר ובעל חוש אסתטי מפותח. הוא אהב להתלבש יפה ודאג תמיד להיראות במיטבו. על אף שהיה ביישן, שקט ומופנם, אהב "להתפרק" וליהנות מהחיים. הוא היה נדיב מאוד, הן מבחינה כספית והן מבחינות אחרות, ואהב לסייע ולעזור לחברים ולאחרים. ב-30.7.1995 התגייס יוסי לצה"ל והוצב לחיל הלוגיסטיקה. תחילה שירת באוגדת עזה כמש"ק תחזוקה, אך מאחר שלא היה מרוצה משיבוצו ביקש לעבור, וכעבור חודשים ספורים קיבל צו סיפוח זמני ליחידת "נופש" שבאשקלון – יחש"ם 650. יוסי שמח מאוד על המעבר והשתדל למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. לבקשת מפקדו ולבקשתו שלו, נשאר ביחידה באופן קבוע. תחילה שימש כמש"ק תחזוקה אך תוך זמן קצר רכש את אמונו של מפקד המתקן והיה גם לאחראי על האבטחה. כך הפך ליד ימינו של המפקד. יוסי הוכיח את עצמו כחייל חרוץ ומשקיע ובעל תושייה רבה ורצון לעזור. בהיותו אדם חברותי יצר קשרים חמים הן עם חבריו לסגל הצבאי, הן עם העובדים האזרחיים והמתנדבים במקום והן עם המפקדים וההנהלה. גם עם הנופשים מהיחידות השונות, שהתחלפו מדי שבוע, התיידד. שנתיים ימים שירת יוסי ביחידת הנופש עד ליום שבו נקטעו חייו. יוסי נפל בעת מילוי תפקידו ביום ב' בכסלו תשנ"ח (1.12.1997), בעודו עושה את דרכו על אופנועו לבסיס המזון שבצריפין כמנהגו מדי יום שני. ביציאה מגדרה אירעה תאונת דרכים קשה ויוסי נהרג. בן עשרים ואחת היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר הורים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.