משבץ, בן-ציון

נולד בשנת תרמ"ט (1889) בברדיצ'ב שברוסיה. בגל הפוגרומים של שנת 1905 היה ממארגני ההגנה היהודית באודיסה ובאותה שנה עלה לארץ-ישראל בלא דרכון ובלא פרוטה בכיסו, כנוסע סמוי באניית-משא. את יומו הראשון בארץ עשה בבית המלון הנודע של חיים-ברוך ביפו ומשם עבר לפתח-תקווה ועבד כפועל. זמן מה התגורר במושבה הגרמנית ביפו, בחברת דוד בן גוריון, יצחק בן צבי, ישראל גלעדי וישראל שוחט מראשוני אגודה "השומר". הוא נלהב לרעיון השמירה העברית ועבר למושבה סג'רה (אילנית), מקום ייסודו של "השומר". כדרך השומרים באות זמן החל לנדוד ממקום למקום: ליבנאל, לבית גן ולחדרה. בחדרה פגעה בו שלוש פעמים הקדחת הצהובה אבל הצליח להחלים. הוא המשיך לשמור לסירוגין בשומרון ובשרון, בראשון לציון, ברחובות ובבאר יעקב עד שנשא אשה ממשפחה של מייסדי חדרה ואז השתקע, רכש חלקת-קרקע והתחיל לעבדה. עם זאת נשאר נאמן ליעודו כשומר עד שפוזרה אגודת "השומר" בפקודת התורכים במלחמת העולם הראשונה. הוא היה ידוע גם בקרב יהודים וגם בקרב ערבים כאיש אמיץ- לב, רוכב מעולה, תקיף אך נוח לבריות. מעולם לא התרברב כשגבר על ערבי שהסתנן לשדה או פגע בכבוד המושבה. בסוף 1920 תקפה אותו הקדחת בפעם הרביעית. הפעם לא עמד במחלה והוא נפטר בי"א בטבת תרפ"א (22.12.1920). הובא למנוחות בחלקת "השומר" שבבית העלמין בכפר גלעדי. הניח אשה, בן ושלוש בנות. ב"הפועל הצעיר" כתב עליו חבר וכינהו: "אחד משרידי השומרים הנאמנים והמסורים;" ב"קובץ השומר" נכתב: "מראשוני הפועלים והשומרים, אחד מטובי חברי 'השומר' ונאמן לציבור הפועלים חבריו". זכרו גם הונצח בספר "מאה שנות שמירה בישראל".