משביצקי, אלכס

בנם של לודמילה וגרגורי. אלכס נולד ברוסיה ביום י"ז באלול תשמ"ז (11.9.1987), ילד שני להוריו, אח של איליה ואלה. בחודש דצמבר 1991, כשאלכס היה כבן ארבע, עלתה המשפחה לישראל. הם התיישבו בבאר שבע, ובעיר זו אלכס – שבבית כונה בחיבה אליק – גדל והתחנך. אחרי שסיים בית ספר יסודי הוא המשיך לתיכון מקיף ו' ע"ש קוהל, אותו סיים בהצטיינות. מגיל צעיר אלכס היה תלמיד מצטיין במיוחד בפיזיקה ובמתמטיקה. הוא השתתף בפרויקט "מועדון מתמטי בדרום – קידומטיקה לנוער", ואף זכה במספר פרסי הצטיינות ובמלגה עבור לימודים בטכניון. במהלך לימודיו הוא גם השתתף במספר פרויקטים בפיזיקה, במתמטיקה ובמחשבים, ואף סיים סמסטר ראשון ועוד מספר קורסים באוניברסיטה עם ציון ממוצע של 94. לאורך כל שנות הלימודים אלכס בלט כתלמיד מצטיין, וגם כחבר טוב ואהוב. "התלמיד הגאון שתמיד הסביר לי את הפתרון בתרגיל רגע לפני שהתייאשתי. הבן אדם הספורטיבי שמשך אותי לעוד אימון ולעוד ריצה כי 'קשה זה רק בראש'", סיפר גל. בסוף כיתה י"א, מספרים בני המשפחה, אלכס ועוד כמה תלמידים מצטיינים מבאר שבע קיבלו הזמנה למחנה קיץ ארצי בבית ספר למדעים ואומנויות בירושלים. כמה מהנערים ביקשו מאלכס לגור איתו בחדר כדי לא להיות עם מישהו זר. אחרי המחנה הגיע לבית מכתב מילד ערבי מסחנין, שהסתבר שגם לו אלכס עזר וכך הם התיידדו. אלכס היה שילוב מנצח של תפיסה מהירה וידי זהב, סיפרו הוריו. הוא אהב לפרק ולתקן כל מכשיר אלקטרוני, היה מאתר בעיות בקלות ופותר אותן במהרה. כישוריו הטכניים שירתו אותו רבות במהלך חייו. הוריו של אלכס סיפרו: "אני זוכר שאנחנו הזמנו טכנאי לתקן מיקרוגל ואחרי כשעה עבודה הוא אמר שאי אפשר לתקן אותו. אלכס בא מהצבא, ותוך דקות ספורות תיקן את המיקרוגל שפועל מצוין עד עכשיו … הראש הטוב וידי הזהב של אלכס תפסו מיד מה שהטכנאי לא הבין אחרי שעה". אלכס אהב את החיים, והחיים החזירו לו אהבה. הוא מאוד אהב לעשות ספורט, ובין היתר עסק בכדורגל ובטניס, בהיאבקות ובאגרוף. הוא גם הירבה לטייל עם משפחה ועם חברים, ולאורך השנים חרש את שבילי הארץ והפגין יכולת רבה בניווט בשטח. היכולת הזו בניווט, סיפר אביו של אלכס, סייעה למשפחה לא פעם בטיולים בחו"ל. "מעל לכול", כתבו הוריו של אלכס, "לאלכס היה לב טוב וחיוך בהיר שהאיר את העולם וצבע אותו בצבעים שמחים. הוא מעולם לא דחה אפשרות לעזור, לתמוך או לתת, ותמיד חשב על אחרים לפני שחשב על עצמו … אלכס לקח את החיים בקלות, אך עם זאת היה בן אדם מאוד עמוק ורגיש ואפשר היה לשוחח איתו על כל נושא שבעולם. כולם זוכרים את החיוך של אלכס, חיוך שאמר לחברים שהכול בסדר, החיים נהדרים ואנחנו מאושרים". כבר בהיותו בכיתה י' החל אלכס להתכונן לשירות צבאי מאתגר, והצטרף לקורס הכנה לצה"ל של עמותת "אחריי" – עמותה חינוכית-חברתית הפועלת במטרה להצמיח מנהיגות צעירה ולעודד מעורבות חברתית בקרב בני נוער וצעירים. חגי, חבר של אלכס ומדריך בתנועת "אחריי", סיפר: "תמיד העזת ותמיד ניצחת. ממך למדתי כי עצם התעוזה – היא הניצחון. ניצחון על הקול הפנימי הקטן שאומר לך מבפנים שאל תנסה, ממילא לא תצליח. לכל משימה מיד קפצת, כל תרגיל מיד ביצעת … אני זוכר שתמיד אהבת להתקוטט עם חברי הקבוצה ובמיוחד עם הגדולים והחזקים שבהם, כאילו לנסות את עצמך. מלא בתעוזה, מלא באומץ. וכבר ניצחת, גם אם בסוף הפסדת". ביום 5.1.2006 התגייס אלכס לצה"ל. אחרי שפרש מקורס טיס הוא ביקש יחידה קרבית מיוחדת והגיע ליחידת יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית (יחידת הנדסה למשימות מיוחדות, כגון פיצוץ מבנים, פינוי מוקשים, איתור מנהרות ועוד). ביחידה הוא התמחה בסילוק פצצות (ס"פ), היה לסמל צוות והתקדם לדרגת סמל ראשון. סיפר עומר, חבר לשירות: "אני זוכר אותך מתגאה כל כך בידיים הפצועות שלך בטירונות, ראיה לזה שלא ויתרת, ראיה לזה שהיית הכי טוב … תמיד היינו באים אליך כדי שתעזור לנו לשפצר את הציוד יותר טוב, כולם ידעו שאלכס מסיים את הקשרים ראשון והכי טוב … אני זוכר איך תמיד ביקשת להישאר למטה ולהרים את האלונקה. אבל אנחנו לא רצינו כי היית הכי קל והכי מהיר, אז היית עולה על האלונקה ועושה הכול כדי שנספיק לעמוד בזמנים … עובד הכי מהר וטוב שאפשר". שקד, חבר לצוות, סיפר על אלכס: "אתה היית הכי חכם בצוות, גאון יש לומר. אני זוכר חידות שאתה סיפרת לי ויש כאלה שעד היום לא פתרנו. אני זוכר איך בשיעור טילים הסברת למדריכה למה מה שהיא מסבירה לא נכון בגלל האווירודינמיקה של המטוס שנושא את הטיל … היית המורה של הצוות בכל תחום לימודי שהיה, כמו בשיעורי ס"פ שכשהמורים היו יוצאים כולם מתקבצים סביבך והיית חוזר ומסביר מה שאף אחד חוץ ממך לא הבין, ובניווטים שהיו לנו בשלב א' היית לומד את כל המפה של האזור רק כדי שתוכל להסביר לכל אחד שיצטרך הדרכה או שיטה להגיע לסוף הניווט". באימונים אלכס נפצע וידו הושמה בגבס. זה לא הפריע לו להמשיך, כפי שסיפר בן: "אני מתגעגע לשטויות שהיית עושה באימוני לוט"ר על המטוס, כשמצאנו איזה דרך לטפס לכנף דרך מיליון מכשולים, ואיך שהיינו מופתעים שאתה עושה את הכול עם גבס על היד. או לדמה מטען חבלה שתכננת, שאמרת ששום חבלן או רובוט לא יוכל לפרק". כתב דניאל, מפקד הצוות בו היה אלכס: "זכיתי להכיר אדם בוגר, אחראי, בעל יכולת החלטה וכושר הבחנה. אלכס, היית מוכשר בכל כך הרבה תחומים שונים וכל מטלה עשית במקצועיות המרבית, הקפדה ודייקנות מבלי להתלונן אף פעם על הקשיים. תמיד התגאיתי שיש לי בצוות לוחם כמוך, אך הדבר שבלט יותר מכול היה המסירות שלך לחבריך לצוות. היית חבר אמיתי ונאמן שיודע להאזין, לייעץ, לתמוך ולעודד. בכל מקום מילאת את האווירה בשמחת חיים, היית בעל חוש הומור מיוחד ועדין. אדם צנוע, ביישן ושקט. אך לוחם על רצונו ודעותיו ובעל מענה לשון חריף וענייני. ובעיקר זכור החיוך שהיה נסוך על פניך בכל עת, חיוך בעל השפעה נעימה, מרגיעה וחמימה". בחודש דצמבר 2008 החל מבצע "עופרת יצוקה" נגד החמאס בעזה. זמן קצר אחר כך נכנסה לשטח יחידתו של אלכס. בן, חברו לצוות, סיפר: "בלילה בעזה שהעברנו בשוחה בהתחלה נלחצנו מכל פצמ"ר ואחר כך כבר לא, כי התרגלנו. אני, אתה ומקס היינו חייבים להישאר צמודים בשביל לא לקפוא ואתה נתת לי את הגרביים התרמיות שלך ונתת לי ביטחון, זה מה שהרגשתי איתך שם". סמל ראשון אלכס נפל בקרב ברצועת עזה ביום י' בטבת תשס"ט (6.1.2009), היום האחד-עשר למבצע "עופרת יצוקה". חבריו לנשק של אלכס מספרים כי גם בקרב האחרון הוא קם ראשון אל מול המחבלים: צוות היחידה נכנס יחד עם גדוד גולני לשכונת סג'עיה בפאתי עזה. הכוח נכנס למבנה בו היו אמצעי חבלה במטרה לנטרלם ואלכס, שהיה אחראי ומוביל הפעילות מתוקף תפקידו, נכנס ראשון ונורה ע"י מחבלים שהסתתרו במקום מחבוא במבנה. בהמשך חילופי האש נהרגו שני המחבלים. אלכס היה בן עשרים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר הורים, אח ואחות. על מצבתו של אלכס כתבו בני המשפחה בעברית וברוסית: "אליק, אהובנו, אתה בלבנו לעד". כתבו הוריו של אלכס: "אלכס היה אדם אמיתי ובצבא הוא בחר במסלול הכי קשה, ובמקצוע מאוד קשה אך גם מקצוע שמציל חיים. הוא היה אדם ולוחם אציל נפש, חבר אמיתי ודמות לחיקוי". ספד לאלכס חברו לצבא, עומר: "מאז שעזבת הרבה השתנה כאן, אין יותר האדם עם החיוך הנצחי. אין יותר מי שידרבן אותי לעשות יותר טוב, או לחשוב יותר. זוכר את זה שתמיד היינו שואלים אם זה הכי טוב? אז אתה, אתה היית הכי טוב. לא זה שרץ הכי מהר, לא הכי חזק, בטוח הכי חכם! תמיד הכי טוב … כל פעם שאני חושב עליך זה מעלה לי חיוך. ואולי זאת המתנה שהשארת אחריך, את החיוך הזה". ספד טל, חבר של אלכס: "אלכס, אתה חלק מזן נדיר של אנשים ששמים את טובתם האישית בצד ובאמת נלחמים פשוטו כמשמעו למען הערכים שלהם. ערכים אלו שסיגלת לעצמך במהלך שנותיך הניעו כל פעולה שעשית, מהשירות הקרבי שבו בחרת, לרצון העז לטייל ולהכיר כל פיסת ארץ, וכלה בהקרבת חייך למען המולדת. החתירה למצוינות בלטה בכל מעשיך … אך לא החתירה למצוינות לבדה בלטה במעשיך. טוב ליבך, האופטימיות התמידית שלך, החיוך הפשוט שתמיד היה נסוך על פניך, והמשפט 'אנחנו מאושרים ואין לנו כלום' שהיה שגור בפיך והפך לדרך חיים עבורנו … אלה הערכים שלפיהם נפעל, ועל פיהם נחנך את ילדינו". ספדה לאלכס דיאנה, חברה: "הכי חזקים בעיני המפגשים האחרונים שלנו, הם שהשאירו בי חותם. הטיול שלנו לעין בוקק שם נכנסנו למים, הצטלמנו וממש הרגשנו חופשיים … מאז הייתי בעין בוקק לא מעט פעמים ובכל צעידה במסלול המימי אני מרגישה כמה זה לא אותו הדבר בלעדיך. מתגעגעת אליך – לבנאדם, להוויה ולחיוך". כתבו חיילי הצוות של אלכס: "לזכור אותך אחי. כדי לזכור אותך לא צריך אנדרטות ואזכרות ממלכתיות, גם לא כתבות בעיתון עם תמונות צבעוניות, ולא צריך ימי זיכרון, שבת או חגים, כי לא צריך את כל אלה בשביל לזכור אח … לזכור אותך זה השפצור של השעון, שלימדת אותי להכין בטירונות כשלא היה אפילו זמן לנשום. וזה הר' המתגלגלת שלך במילים כמו 'אקסטרה' ו'ספייר'. ולזכור אותך זה לטייל בארץ ולחשוב כמה שאתה היית נהנה בטיול שכזה, או לשבור את הראש בתרגיל מסובך או תשבץ הגיון, ולדעת שאלכס היה פותר את זה בשנייה. ולזכור אותך זה לחייך בגעגוע בכל פעם שחושבים על אלכס הגאון, הלוחם, החבר … לזכור אותך אלכס – זה הדבר שאף אחד, אף פעם בחיים לא יוכל לקחת לנו". טימור כתב: "אני יכול אפילו להגיד שהמחשבה עליך הצילה לי את החיים. תודות לך החושים התחדדו, הסכנה הפכה למוחשית הרבה יותר והערנות התגברה פי כמה. תודה לך אלצ'קו על כל מה שהספקת ללמד אותי במהלך חייך". בערב יום הזיכרון תשס"ט (27.4.2009), יום הזיכרון הראשון אחרי נפילת אלכס, נערכה לזכרו ביער להב הסמוך לבאר שבע ריצת ניווט בהשתתפות מאות חיילים, חברים ובני משפחה. הריצה, בארגון משותף של תנועת "אחריי" ואיגוד הניווט, הפכה מאז למסורת. היא מופיעה בלוח האירועים של איגוד הניווט ומתקיימת מדי שנה במועד זה בהשתתפות מאות אנשים. ביום 10.5.2009 נערך לזכר אלכס "קרב מתמטי" בין תלמידים מצטיינים בתחום. האירוע נערך באשכול הפיס של תיכון מקיף ו', בו הוא למד ובלט כמצטיין במתמטיקה. מאז האירוע היה למסורת שנתית בבית הספר. בחודש יולי 2013 נחנך בבאר שבע "פארק קרסו למדע". הפארק יכלול מעבדה על שם אלכס, ויארח תחרות מתמטיקה שנתית לתלמידי העיר על שמו. התחרות הראשונה נערכה ביום 2.9.2013. במחצית שנת 2009 נחנכה בבית הכנסת של הקהילה המסורתית "אשל אברהם" בבאר שבע, בה חגג אלכס את בר המצווה שלו, ספרייה שהוקמה לזכרו בתרומת אנשי הקהילה מארה"ב. בספרייה גם נערכות הרצאות בנושאים שונים. ביער להב נחנכו, במלאת שנתיים לנפילת אלכס, חניון ופינת מרגוע לזכרו. במרכז השטח ניצבת אנדרטה המביאה את פרטיו. בטקס אמר אביו גרגורי: "אלכס השאיר וישאיר זיכרון עמוק בנפשות אנשים רבים, בהם חבריו הרבים כל כך … היה לו הכישרון לאהוב ולתת הכול, כוח להתגבר ולקבל גם מה שקשה, לא לוותר גם כשלא קל, והוא שהעניק לחבריו בעת הלחימה כוחות מחודשים שוב ושוב". לאתרי האינטרנט יוטיוב ופליקס הועלו כמה סרטים לזכר אלכס, ובהם רצף תמונות משירותו הצבאי ועם חברים. אחד הסרטים הועלה לאתר יוטיוב על ידי מיכאל גדסיק ואנדריי טופלר, חבריו של אלכס לשירות הצבאי, ומתאר את העלייה שלהם אל הר התבור במהלך טיול של שבועיים בשביל ישראל, טיול אותו הם תכננו לעשות עם אלכס. את העלייה להר תבור השניים הקדישו לאלכס, ובראש ההר הקימו גלעד אבנים לזכרו. סרט לזכר אלכס ובו שיחות עם בני המשפחה, עם חברים מעירו ועם חברים לשירות הצבאי הוכן לבחינת הבגרות בקולנוע ע"י בר אביטל וקרן גנון, תלמידות המגמה לטלוויזיה ולקולנוע בתיכון מקיף ו' בבאר שבע, בו הוא למד, בהנחיית מרכז המגמה גואל דרורי. הסרט הועלה לאתר יוטיוב והוא מופיע גם באתר חיל ההנדסה.                           מדברי אלכס:  "אין לנו כלום ואנחנו מאושרים"