בנם הצעיר של דיאנה ואריה. דניאל נולד בראשון לציון ביום כ"ה באדר א' תשנ"ב (28.2.1992) ולו שלושה אחים בוגרים ממנו – דארן, ודים ואביבית. דניאל, "דניאלו'ש" בפי אוהביו, גדל והתחנך בראשון לציון. הוא למד בבית ספר יסודי "חופית" והמשיך לחטיבת ביניים ותיכון במקיף ט' נאות אשלים, בו סיים בהצלחה את המגמה העיונית. בתיכון הכיר דניאל את זהר, והיא הייתה לבת זוגו האהובה עד נפילתו. דניאל היה קשור מאוד לכל בני משפחתו, כיבד אותם מאוד, תמיד עזר ותמך, ואף שהיה הקטן בבית התייעצו עמו לא מעט. מגיל צעיר הוא בלט כעוגן המשפחתי, כדברי הוריו, בעל חוכמת חיים וידע רב, מי שתמיד ראה תמונה מלאה של כל אירוע. "דניאל הגיע מאהבה גדולה וגודל בסביבה אוהבת, חמה ומחבקת", כתבו ההורים, "דניאל הוקיר זאת והחזיר המון אהבה. הוא היה המורה לחיים של המשפחה, למרות היותו הצעיר ביותר". דניאל בורך גם בחוש הומור מפותח והירבה להצחיק את משפחתו, כמו למשל לחבוש כובעים משונים ולעשות פרצופים בעת צילומים משפחתיים כשהיה צעיר, וככל שבגר גם התפתח חוש ההומור שלו. דניאל גדל והיה לצעיר שקט וצנוע, מנומס, שכיבד את כל מי שפגש והיה רגיש לכבודו של כל אדם. בכל מפגש הוא בלט כאדם נבון מאוד, שכיף לשהות בחברתו ולשוחח איתו על מגוון נושאים. איש של מעשים ולא של דיבורים, כדברי כל מכריו, שסיפרו ש"אפשר להגיע רחוק בעבודה קשה" היה משפט מפתח שלו: דניאל האמין שכל דבר ששואפים אליו הוא בר השגה אם מתאמצים. הוא ידע לעודד אנשים בעצות ובמילים חמות ודרבן אותם להעז ולהצליח גם בדברים שנראו להם כחלום לא מושג. "היו לנו המון שיחות מעניינות", סיפר אחיו של דניאל, ודים, "אני זוכר שיחה שהייתה לי איתו, והוא דיבר על כך שהוא לא מבין אנשים שעובדים בעבודה שהם לא באמת אוהבים, אלא בשביל כסף … בשיחה אחרת דיברנו על סרט שראה, 'עד קצה העולם', שבו מסופר על בחור שמוותר על קריירה, לימודים, חברים ומשפחה, לוקח כמה דברים ויוצא למסע מבלי להשאיר שום הודעה, מטייל בכל מיני מקומות ואוהב את החופש. איפשהו הרגשתי שדניאל מאוד דומה לדמות שבסרט ואף מזדהה איתה. המוטו שלו היה שעל בן אדם לעשות את מה שהוא אוהב בחיים. על אף היותו צעיר ממני, הייתה לו חוכמה רבה ולמדתי ממנו המון". והוסיפה אביבית, אחותו של דניאל: "הוא היה החבר הכי טוב שלי, יכולתי לדבר ולהתייעץ אתו על הכול. אני זוכרת שאמר לי פעם שלכל בעיה יש הרבה פתרונות. הייתה לו ראייה מיוחדת על העולם, הוא האמין שרק בעבודה קשה אפשר להגשים חלומות". העיסוק הבולט של דניאל מעבר ללימודים היה מוזיקה, בעקבות אביו המוזיקאי שהיה הראשון ללמד אותו נגינה, ובעקבות האזנה ללהקת GUNS N ROSES (רובים ושושנים). עם השנים הוא פיתח טעם מוזיקלי מגוון, אהב בלוז, ג'אז, קאנטרי, רוק ועוד. בין אהבותיו הבולטות של דניאל היו להקת הקולקטיב ואסף אבידן, שהיה לו למודל חיקוי כמי שהצליח כנגד כל הסיכויים. דניאל חשף את הוריו למוזיקה העכשווית שאהב, כך למשל צירף אליו את אימו להופעה של אסף אבידן, הופעה אחת מיני רבות שאליהן הלך. האם דיאנה נהנתה מאוד בהופעה, כדבריה: "בזכות דניאל התחלתי גם אני להעריץ את אסף אבידן. רציתי להצטלם עם דניאל בהופעה, להרגיש כמו האימא שהולכת עם הבן הצעיר שלה למופע רוק, אבל הוא אמר לי: 'אימא, בהופעה כזאת אסור לפספס אף שנייה, אפילו לא על תמונה'. את הערב הזה אני לא אשכח לעולם". במשך שנים דניאל למד נגינה בגיטרה באופן מקצועי אצל מורה, השקיע והתפתח. השיר הראשון שלמד היה SWEET CHILD O MINE של להקת "רובים ושושנים" שאהב. דניאל תכנן להתפתח באופן מקצועי בתחום המוזיקה, והתלבט ללמוד בבית הספר "רימון". סביב דניאל התקבצו חברים אוהבי מוזיקה, שנהגו לנגן בחדרו, בו היו לו גיטרה ותופים. בהמשך הוא הקים את להקת "דיסטנט פארק" עם חברים, והשיר הראשון שהלהקה כתבה ודניאל הלחין נקרא "בדרך אחרת". ניתן למצוא את השיר ברשת, לפי שמה של הלהקה: DISTANT PARK. ניר, חבר של דניאל, סיפר: "הדבר שהכי זכור לי ממך ומה שקירב בינינו הוא המוזיקה. היית כל כך מוכשר ויצירתי, תמיד גרמת לי להתפעל מהכישרון שלך. עם זאת תמיד נשארת צנוע, מה שגרם לי להעריך אותך עוד יותר כבן אדם". כשלא עסק במוזיקה דניאל אהב לטייל בארץ, ומדי סוף שבוע היה נוסע עם חברים לטייל, בעיקר בצפון. בטיולים הוא הירבה לצלם, ואף שלא למד צילום צילם ברמה מקצועית, התלהב מהצבעים ומהקומפוזיציות ונהנה להראות למשפחתו תמונות אחרי כל טיול. בבגרותו פיתח דניאל טעם והבנה ביין ובבירה. הוא הכיר ואהב סוגים רבים, נהג לבקר ביקבים לטעימות ואף קנה יין לבית. דניאל גם נהג לעזור לאימו במטבח, ועם הזמן אף בישל ארוחות מלאות למשפחה. בחודש מרס 2011 התגייס דניאל לצה"ל לחיל השריון והחל את הטירונות, בשל המצב הכלכלי בבית, הוא ביקש הקלות ת"ש ע"מ לעבוד ולסייע בבית. לאור זאת צה"ל החליט להעבירו לחיל החימוש כדי לאפשר לו לעבוד. דניאל נפגע מהחלטה זו כיוון שחלומו היה להיות לוחם ולבצע תפקיד משמעותי ולא חזר לשירות , נשאר בבית ללא מצב רוח והסתגר בחדרו. ודים אחיו שראה אותו במצבו הקשה ביקש לשוחח איתו ואמר לו: "האחים הגדולים בבית יעזרו ואל תדאג חשוב לי שתעשה מה שאתה אוהב, אני לא רוצה שתשנה את התכניות שלך בגלל המצב, תהיה לוחם". בזכות שיחה זו דניאל ערער על הת"ש והוחזר לשריון, "שמחתי בשבילו, הוא חזר לתפקיד שרצה ומיד חזר לו המצב רוח". משסיים טירונות הוא יצא לבקשתו לקורס חובשים – מקום בו ייתן ערך מוסף ומשמעותי לשירות ויוכל לסייע לאחרים, כהרגלו. דניאל סיים את הקורס בהצלחה והוצב כחובש בגדוד 53 "סופה" בחטיבת שריון 188, ברמת הגולן. מהיום הראשון הוא אהב את מקום שירותו, ולהוריו סיפר כמה נופי הצפון יפים, הטבע, גווני הירוק, הגבעות. זמן קצר אחרי תחילת שירותו בגדוד דניאל הוכיח את עצמו כחובש מסור, רציני ואחראי, ומונה לאחראי מרפאה גדודי. שחף, חובש ששירת עם דניאל, סיפר: "אתה בן אדם מדהים, ודואג לאנשים … הכרתי כמה שקול היית. הנוכחות שלך פשוט הייתה מרגיעה, אף פעם לא ראיתי אותך לחוץ או כועס מאוד על מישהו". במסגרת תפקידו כחובש דניאל גם הוכשר כנהג נגמ"ש, היה בכוננות מתמדת ולא פעם הוקפץ לטיפול בפצועים – חיילים ואזרחים, כולל אזרחים סורים שנפצעו במלחמת האזרחים בסוריה והגיעו לגבול לבקש עזרה. דניאל סייע לכולם ואף הציל חיים לא פעם, כפי שסיפרו חברים להוריו אחרי נפילתו. במהלך שירותו התקדם דניאל לדרגת סמל ראשון. בחודש מרס 2014 סיים דניאל את שירותו הסדיר, השתחרר ונסע לטיול בהולנד ובבלגיה, כולל ביקור בפסטיבל רוק, עם חברתו זהר ועוד חברים.זהר ודניאל הכירו כאמור בתיכון ומאז היו לזוג. אהבתם פרחה לאורך כל שנות התיכון והשירות הצבאי והיה ברור למשפחה שהם היו מתחתנים ומקימים משפחה. דניאל חזר מהטיול בחודש יוני 2014 והחל לעבוד במאפיית לחם בראשון לציון, שם בחר בעמדת הלישה, עבודה קשה שאותה העדיף על פני מכירה בדלפק. בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט. דניאל גויס למילואים בצו שמונה ביום 17.7.2014, עם תחילת הכניסה הקרקעית לרצועת עזה. עם הגיעו נהנה לפגוש את חבריו, והם החלו להתאמן לכל פקודה. במהלך ההמתנה התארחו דניאל וחבריו ערב אחד בבית משפחה בכפר מימון. בתום הארוחה הוא ניגן לכולם, ובצאתם השאיר מכתב למארחים: "תודה על האירוח המפנק והמרגיע. שמחתי מאוד להכיר אתכם ולראות שיש אנשים טובים כמוכם במדינה. אתם הופכים את הארץ שלנו לכל כך מיוחדת ויפה". דניאל היה היחיד שהשאיר מכתב תודה כה נרגש, והמשפחה המארחת מאוד העריכה את זה. המכתב הובא על ידיהם לבית ההורים אחרי נפילתו. דניאל נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום ה' באב תשע"ד (31.7.2014). באותו יום, מעט אחרי השעה שבע בערב, כשהיחידה המתינה בנקודת מפגש לעזור בהוצאת כוח חי"ר אשר סיים לטפל במנהרה ברצועת עזה, נורו לעברם כמה פצצות מרגמה משטח האויב. הנגמ"ש בו היה דניאל נפגע פגיעה קטלנית. עם דניאל נפלו עוד ארבעה לוחמים: סרן לירן אדיר, סרן עמרי טל, סמל ראשון שי קושניר וסמל ראשון נעם רוזנטל. דניאל היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר הורים, אחות ושני אחים. אחרי נפילתו הועלה דניאל לדרגת רב-סמל. ספדה לדניאל אחותו, אביבית: "דניאל שלי, אח יפה שלי. תמיד היית לוחם, כשהתגייסת לצבא לא ויתרת והלכת להיות קרבי. בכל דבר שנגעת בו הצלחת. אתה האור שלנו בבית. תמיד הקשבת ועזרת לנו ולכולם. היית אהוב על כולם, לב זהב, נשמה טהורה שלנו. לא מעכלת שלא אראה שוב את החיוך היפה שלך, שלא אוכל לחבק אותך שוב. הלך לנו האור בבית, ועכשיו נשארנו לבד. אלוהים הרוויח מלאך, אתה המלאך שלנו". כתב למשפחה תת-אלוף שמואל אולנסקי, קצין שריון ראשי: "יחד עם חבריו לגדוד סופה לחם דניאל תוך אמונה שלמה בצדקת הדרך ובכך שפעולתם מהווה חומת מגן ליישובי עוטף עזה וליכולתנו לחיות כעם חופשי בארצנו. מורשתו של דניאל, כחובש הנותן מעצמו על מנת לסייע לאחרים, תהיה נר לרגלינו, וזיכרונו יהיה עמנו לעד". תת-אלוף פרופ' איציק קרייס, קצין רפואה ראשי, כתב: "בשמי ובשם חיל הרפואה באתי לומר כי כולנו גאים בדניאל. על מקצועיותו, מסירותו והקרבתו למען הצלת חיים. בחייו ובמותו הוא מייצג את הרוח של חיל הרפואה … אשרי ההורים שזהו בנם, אשרי העם שאלה בניו". עופר, הרופא ששירת עם דניאל במבצע בעזה, כתב: "כאשר יצאנו לפעילות להשמדת מנהרות טרור לא היה לי ספק שדניאל יהיה אחד מהחובשים שיצטרפו … היה לי הכבוד להיות חלק מהגדוד במבצע, ולהילחם כתף אל כתף עם דניאל". כתב אור, חבר לשירות של דניאל: "יש לי כל כך הרבה מה להגיד לך, ואני פשוט לא קולט שאני לא אצליח לעשות את זה יותר … כמעט כל שיר שאני שומע אני חושב עליך – אם אהבת אותו, מה היית חושב על הלהקה … אני תמיד אמשיך לדבר אליך, אבל אני לא יודע אם תשמע את זה. אני מתגעגע אליך, אני אוהב אותך". עידן, חבר של דניאל, כתב למשפחה: "גידלתם בן לתפארת, ילד מושלם וחבר אמיתי. בן אדם שכולם ידעו רק לאהוב, שכולם אהבו להיות בסביבתו … איבדתי יותר מחבר, איבדתי אח. אך רוחו תישאר תמיד איתנו בלב ותלווה אותנו. את החיוך שלו תמיד נזכור, את לב הזהב ואת הרגעים המדהימים שזכינו לחלוק עמו". נאור אורמיה, חבר ילדות של דניאל שגם הוא מוזיקאי, ספד לו: "קשה לי לכתוב את המילים האלו, הראש מסרב להאמין … יצא לי לחשוב עליך דניאל המון, נזרקתי לילדות, לתמימות הזאת, לבדיחות שהמצאנו. היית ותישאר תמיד חלק בלתי נפרד מהילדות, מהזיכרון שלי, מהחיים שלי וממי שאני היום … אני רק רוצה להגיד לך תודה. תודה על ילדות שהיית חלק בלתי נפרד ממנה, תודה על שעות של צחוק, תודה על מי שהיית בשבילי ומה שהענקת לי". באזכרה לדניאל אמרה אביבית, אחותו: "הימים עברו כל כך מהר בלעדיך, דניאל. הבית ריק כל כך והלב מלא געגועים. מנסים לאט לאט להמשיך, כל כך קשה להמשיך בלעדיך. מחפשים אותך בתמונות ובסרטונים, כל פיסת זיכרון ממך, להרגיש אותך דרך התמונות … הזמן לא מרפא, אבל מלמד איך להתמודד. אני חושבת על מה היית אומר לי, חושבת על איך היית רוצה שאחיה את חיי. בשבילך נעשה את זה, בשבילך נמשיך ונהיה חזקים … המוזיקה שלך מתנגנת אצלנו בלב, ואני מרגישה את הכוחות שאתה שולח לי ולכולנו. אתה המלאך השומר שלנו. אנחנו גאים בך גיבור שלנו, אתה איתנו ותישאר תמיד, כל יום, בתוכנו לעד". באתר יוטיוב ניתן לראות קטע נגינה של דניאל בעת מנוחה במהלך שירות המילואים. כן ניתן למצוא ברשת את השיר "בדרך אחרת" שהוא הלחין ושר עם להקתו.
