מרקו, אברהם (‘אבי’)

בן אריה (ליאון) ודניס. נולד ביום י"א באייר תשי"ח (1.5.1958) במושב גן-יאשיה שליד חדרה, בן בכור להורים בעלי משק חקלאי במושב. למד בבית-הספר היסוד 'יכון' שבחדרה. מן הכיתה השביעית עבר לבית-הספר האזורי 'רופין' שליד נתניה. במוסד 'נעורים' רכש את מקצוע מכונאות-הרכב והספיק לעבוד בו כשנה בקואופרטיב 'עמק חפר', בטרם התגייס לצה"ל. אבי היה ילד שקט, עדין וביישן במקצת, והיה משהו באישיותו שכבש את לב כל רואיו. בית-הוריו היה בית פתוח לכול, ובבית זה ספג אבי גם את מידת הכנסת-האורחים וגם את מידת העזרה-לזולת. במלחמת יום-הכיפורים, כאשר רבים מבני המושב היו רתוקים לחזיתות, לא חסך אבי זמן ומאמץ כדי לסייע לשכנים בעבודה במשקיהם. הוא היה מורגל בעבודה החקלאית, כי מגיל צעיר עזר לאביו בכל ענפי המשק. תשומת-לב רבה הקדיש גם לשתי אחיותיו ולאחיו הצעירים ממנו. אבי היה נער חסון ובריא, והרבה לעסוק בספורט. במיוחד התאמן והצטיין בענפי האתלטיקה הקלה – כגון: קפיצה לגובה, זריקת כדור-ברזל והטלת כידון. כן היה חבר פעיל במועדון הקליעה בחדרה. אהב לרכוב על האופנוע שלו, שרכש במשכורתו הראשונה. כאשר התקרב יום הגיוס לצבא, התחיל אבי להתאמן בריצה למרחקים כדי לשפר את כושרו הגופני – כי הוא ביקש להתנדב לחיל-הצנחנים. בתחילת מאי 1976 גויס, והתחילו האימונים המפרכים, הקורס לצניחה ושאר הקורסים השונים. אבי עמד במאמץ מבלי ל'קטר' ולהתאונן. בעת תלאות האימונים נודע בקרב חבריו-לנשק כמי שמוכן תמיד לסייע ולעודד את חבריו. על שירותו ואופיו של אבי מעיד אחד מחבריו: "תפקידו המחלקתי של אברהם היה רגם. אברהם התמסר מאוד למרגמה. כל הזמן היה מנקה אותה ומקלל אותה-מדוע היא כל-כך כבדה. הוא הצטיין בפגיעותיו, וכמעט כל פצצה – היה מנחית 'בול' למטרה. אופיו של אברהם היה ניגוד גמור למראהו. בעוד שמראהו היה של בחור חזק – אופיו היה עדין. אינני זוכר את אברהם מתרתח מכעס או מרים את קולו על חבר מן הפלוגה. תמיד עשה את אשר אומרים לו, גם אם נראה לו שזה לא הכי צודק. "בגלל נכונותו ויכולתו לשאת כל משא דבק באבי הכינוי 'טריבונה'. כן קראו לו בפלוגה בקיצור שני שמותיו 'אברמרקו'. ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל אברהם בעת מילוי תפקידו בהתרסקות מסוק בבקעת הירדן. באסון זה נהרגו 54 חיילים. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית של בית העלמין שבחדרה. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. ההורים הוציאו לאור חוברת לזכרו.