מרקוסהמר, אליעזר (“מרקוס”)

בן משה ואטל. נולד ביום ט"ו בתמוז ת"ש (21.7.1940) במכסיקו סיטי אשר במכסיקו. אליעזר למד בבית-ספר יסודי וגם בבית- הספר היהודי אשר במכסיקו סיטי. לאחר-מכן למד וסיים את לימודיו בגמנסיה "מדריד". לבסוף למד במשך שלוש שנים בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה הלאומית של מכסיקו. אהב ספורט והיה פעיל מאד ב"מכבי". עמד בראש תנועת "השומר הצעיר" בארץ ההיא. בשנת 1961 עלה אליעזר כתייר לארץ. באליעזר התמזגו תכונות של איש-רוח ואיש-מעשה. כשם שהתבלט בין חבריו בחוץ-לארץ בשטחי-אמנות שונים כן התבלט בהם גם בארץ. בתיאטרון התבלט כשחקן ונטה לבימוי אשר בו השתלם. הוא כתב דברי-שירה, שנכתבו בשפה הספרדית, ובהם התגלה משורר צעיר בעל שאר רוח, שהתלבט למראה יפי עולם וכיעורו כשהם מהווים לגביו דילמה אשר לפתרונה לא הגיע. השירים הם על נושאים כגון: שלום ומלחמה, אהבה ומוות, הפליה גזעית, והם מביעים את אישיותו ורוחו ואת יתר תכונותיו הנעלות. היה משתתף בחוגי מוסיקה. גם לציור נמשך ובשטח זה נשארו מספר שרטוטים בשחור לבן וגם ציורים אחדים. השתתף גם בחוגי-פילוסופיה. כל מי שבא עמו במגע חיבב וכיבד אותו על ישרו, כוונתו, השכלתו וגישתו החברותית. במאי 1962, כמה חדשים אחרי עלותו לארץ, התנדב לצה"ל. תחילה לא היו לו כל כוונות להישאר בשורות- הצבא והוא גם הצהיר בפני רבים שאינו נושא נפשו לצבא כי אוהב שלום היה ופציפיסט מושבע. אבל כעבור זמן, כשהכיר את הארץ ולמד לאהוב אתה ללא גבול, החליט למלא כל תפקיד בצבא המגן עליה ועל יושביה. כשנתבקש לבחור באחד החילות בחר בשריון כי אהב את צלילה של המלה בלי להבין את משמעותה, שכן את השפה העברית לא הבין והוא דיבר בה בקושי. במשך ימי שירותו, החל מהטירונות ועד לשחרורו בדרגת סגן, עבר את כל הקורסים בהצטיינות וסיים אותם כחניך מצטיין למרות שבשנה הראשונה דיבר עברית בקושי. לאחר שסיים את שירותו הסדיר המשיך שלושה חדשים נוספים בצבא-הקבע. לאחר-מכן עבד בשירות משרד-החוץ ואף כאן, כמו בצבא, זכה לשבחים על עבודתו. לאחר נישואיו התחיל לעבוד כמנהל בית-דפוס שהיה שייך לאבי-אשתו. הוא השרה את רוחו על ביתו וכן עשהו לקן של אושר ושמחה. מדי פעם היה יוצא לשירות-מילואים ואף לפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל. ביום השלישי לקרבותיה, הוא כ"ח תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב שנערך בג'בל-ליבני בהיפגעו בטיהור הציר מכיוון ג'בל ליבני לאבו-עגילה – והוא אז בראש אנשיו. הניח אשה ובת אשר לא מלאו לה עוד חצי שנה בנפול אביה; הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. שמו הונצח בחוברת "הסנטוריונים", הגדוד אשר בו שירת.