מרקוביץ-קוטנר, חיים

בן יוסף, נולד בשנת 1921 בעיר לודז', פולין. מילדותו קיבל חינוך ציוני ומסורתי. בראשית מלחמת-העולם השנייה נסחף עם זרם הפליטים מזרחה, לשטח הכיבוש הרוסי, ונלקח למחנה-הסגר. בגלל ויכוח ציוני במחנה נכלא ונשלח לעבודת-פרך בצפון סיביר, ובגלל חוסר תזונה נשרו כמעט כל שיניו. עם חתימת הסכם סטלין- שיקורסקי שוחרר בשנת 1941 והצטרף לצבא הפולני שאורגן בדרום רוסיה האסיתית והגיע עם צבא זה לארץ וכאן מצא את אחיו שהגיע דרך יפאן. חיים עזב את הצבא הפולני, שינה את שם משפחתו לקוטנר, שם משפחת אמו, והתנדב לבריגדה היהודית שבצבא הבריטי. הוא השתתף בקרבות באיטליה ובפעולות העזרה של אנשי הבריגדה היהודית לשארית הפליטה ולהעלאתה לארץ בנתיבי ההעפלה. אחרי שחרורו מהצבא הבריטי עבד כפועל והצטרף ל"הגנה". משהחלו הקרבות בחורף תש"ח לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התייצב מיד לשירות המולדת. הוא השתתף בהגנת גבעת הרצל, בהתקפות על קן הפורעים בתל-א-ריש ובהגנת בית הקרן-הקיימת-לישראל ליד בית-דגון. פעם אמרו להעבירו לתפקיד אחראי ביחידת שירותים אך בהתנגדותו הצליח לבטל את הגזירה ולהישאר ביחידה קרבית. לבסוף שירת כתותחן בחטיבה שלחמה בנגב והשתתף בכל קרבותיה. בעת מבצע "חורב" לסילוק הצבא המצרי מתחום ישראל, בהתקפה על משלט רפיח ביום 4.1.1949 נפצע פצע אנוש בעמוד-השדרה, הובא לבסיס שבגבולות ונותח. אחרי הניתוח היה בהכרה מלאה ובמצב-רוח עליז, אך לאחר יומיים, ביום ה' בטבת תש"ט (6.1.1949) נפטר. נקבר בגבולות. ביום ט"ז באב תש"ט (11.8.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.