מרקוביץ, מרדכי
בן דינה ודב. נולד ביום כ"ג בתשרי תשט"ז (9.10.1955) ברחובות. אח לאהרון. למד בבית-הספר היסודי 'סמילנסקי' ובבית-הספר התיכון 'תמר' בעיר. בצעירותו אהב לשמוע מוסיקה ובשנותיו האחרונות התאהב בכדורגל. סיפור חייו של מוטי שזור אירועים קשים שפקדו את משפחתו ומעורר השתאות לאור הצלחתו להתגבר, להשתקם ולהגיע להישגים מרשימים. הוריו של מוטי, ניצולי שואה, עלו לארץ מתוך תקווה לבנות לעצמם חיים חדשים. כשהיה מוטי בן שלוש-עשרה, נהרג אביו במלחמת ששת-הימים. האם, שנותרה עם דאגות הפרנסה, הצליחה אך בקושי להתמודד עם כפל התפקידים ומשהצליחה לבסוף לעלות על דרך המלך, חלתה במחלה קשה ובתוך חודש הלכה לעולמה. בגיל חמש-עשרה נותר מוטי יתום ובודד. מספר משפחות, וביניהן שתי משפחות שכולות – משפחתה של רחל לוי ומשפחתה של ברכה דימר – נרתמו לסייע לו, קלטו אותו לחיקן והעניקו לו חמימות וביטחון. בזכותן ובזכות אישיותו המיוחדת, הצליח מוטי לנצח במלחמת הקיום הפרטית שלו והקדיש את כל כוחותיו לבניית עתידו, מתוך רצון לתרום למדינה ולסביבה ולהתקדם. בתחילת חודש פברואר 1974 התגייס מוטי לצה"ל. בסיום הטירונות עבר קורס חשבי שכר והנהלת חשבונות והוצב במינהל התשלומים. שנה לאחר-מכן עבר לפרקליטות. בחורף 1977 החל את שירות הקבע ועד יומו האחרון שירת בחיל-השלישות. באופן רשמי הוגדר כנגד שלישות ומשאבי אנוש אולם בפועל עסק בתחומים נוספים וחשובים ותיפקד למעשה כקצין ניהול של פרקליטות דרום ומז"י. מפקדת חוליית הכשרת המדריכים מספרת: "את מוטי גילינו במקרה לפני מספר שנים, עת נתקלנו במצוקה ולא מצאנו מדריך ראוי להעברת הנושא המשפטי של המותר והאסור. מאז ההרצאה הראשונה של מוטי, נאחזנו בו בידיעה שמצאנו אוצר. מוטי היה אדם מרתק, אופטימי, בעל ידע רחב ומקיף. הוא יצא מכל הרצאה כשהוא משאיר 'טעם של עוד' אצל מאזיניו. הוא יצר קשרים אישיים עם סגל ההדרכה, אשר המשיך להתקשר ולהתייעץ איתו בכל נושא משפטי גם חודשים לאחר ההרצאה." בפועל תיפקד מוטי כקצין בעל ידע משפטי בתחום שהינו לב-לבו של הצבא: נושא הדין המשמעתי. סגן הפרקליט הצבאי הראשי העיד: "אין מחלוקת כי בתחום זה היית בר- סמכא, לא רק לכלל הצבא אלא גם כלפי חלק ניכר מקציני הפרקליטות. כל מי שעבד איתך זוכר את נסיעותיך הרבות לכל בסיסי הצבא בכל חלקי הארץ כדי להרביץ תורה בתחום החש"צ." במהלך שירותו הצבאי החל מוטי ללמוד מינהל עסקים בשלוחת אוניברסיטת המברסייד וסיים את לימודיו בהצלחה. בשנת 1996 הוענקה לו דרגת 'נגד מצטיין' בפרקליטות והוא הוזמן לאות כבוד לבית הנשיא. ביום י"ב בניסן תש"ס (17.4.2000) נפטר מוטי לאחר מאבק ממושך במחלה קשה, והוא בן ארבעים-וארבע. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי ברחובות ונטמן לצד אביו ואמו. הותיר אחריו אח. סגן הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף-משנה אילן, ספד לו על קברו: "לדבר עליך בלשון עבר זה קשה ואפילו בלתי אפשרי. לכן, אם תרשה לי, אפנה אליך ישירות, בלי גינונים ובלי צחצוחי לשון, בדיוק כפי שדיברנו כשעבדנו יחד בפרקליטות דרום. אני מתנצל מראש על כך שהמלים לא יצליחו לבטא במאה אחוז את הערכתנו למעשיך ולתאר את תרומתך הייחודית לפרקליטות הצבאית. בפשטותך ובצניעותך הרבה השכלת לגרום לפקודיך לבצע את עבודתם בדרך הטובה ביותר ובה בעת לא חששת מלבטא דעתך ועמדת על עקרונותיך אף אם כרוך היה הדבר בהבעת עמדה שונה מזו של מפקדיך. …מוטי, הסתלקת מאיתנו בטרם עת, רק לפני זמן קצר, וכבר כעת אנו מרגישים בחסרונך. יהיה זכרך ברוך." חברת המשפחה כתבה לזכרו: "מוטי, היית אח ודוד נהדר ובעיקר אדם שאהב לעזור לאלו שנזקקו לך וכך נזכור אותך תמיד." אחיו של מוטי הנציח את זכרו בפינת זיכרון בפרקליטות ובספרי שיפוט שהוקדשו לזכרו.
