מרקוביץ, מנחם-גרשון (מכסל)

בן נעמי ונפתלי, נולד ביום י"ז בתמוז תרפ"ז (17.7.1927) בעיר גיסן, גרמניה. ב-24.7.1934 בהיותו בן שבע, עלה ארצה עם הוריו. בחיפה סיים את בית-הספר היסודי הדתי "נצח ישראל". כדי לעזור להוריו בפרנסתם נאלץ לרכוש לעצמו מקצוע – מכונאות – מיד לאחר סיימו את בית-הספר היסודי. אך המשיך ללמוד בבית-ספר ערב "עתיד". מילדותו בגרמניה טעם טעמה של התעללות נערי- הנאצים: "צרות צרורות סבלתי בה מימי ילדותי עד עוזבי אותה", כתב בחיבור-הגמר שלו על ארץ-מוצאו, אך נראה היה כי בארץ מצא שילומים לסבל-הילדות. היה חבר בהסתדרות הצופים הדתיים. בהיותו בן 14 הצטרף לגדנ"ע. כאשר החל לעבוד בחברת "עוגן" שבנמל חיפה, נתגלתה בו נטייה לספנות ורצה להצטרף לצי הסוחר, אך הוריו התנגדו לכך והוא ויתר על רצונו זה. מנחם- גרשון עמד בבחינת-הבגרות הלונדונית והכין את עצמו לכניסה לטכניון בחיפה כדי להשתלם בהנדסת-מכונות, אולם נאלץ להפסיק את לימודיו עם פרוץ מלחמת-העצמאות. עם גיוסו לצבא הוצב באחד מגדודי חטיבת "כרמלי". היה בשמירה בעמדות בחיפה ובסביבתה ועסק בחבלה ובפעולות אחרות נגד הכנופיות הערביות. הוא השתתף בכל האימונים ובפעולות ה"הגנה" השונות והצטיין בהן והיה בין הלוחמים על משמר העמק נגד "צבא ההצלה" של קאוקג'י. בקרב על רמת יוחנן, עם כיבוש כפר אושה מידי הדרוזים והערבים, נורה מן המארב ונפל, ביום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948). בשעת נופלו ציווה לחבריו לקרב: "המשיכו להגן!" בן עשרים ואחת שנה היה בנופלו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בחיפה.