מרקוביץ, יוסף

יוסף, בן פפי ומשה, נולד בשנת תשי"ג (1953) ברומניה. הוא עלה ארצה בשנת 1963 עם משפחתו, שקבעה את מושבה בחיפה. הוא התחיל את לימודיו היסודיים עוד ברומניה, והספיק להשלים שלוש שנות לימוד. לאחר שעלה ארצה, המשיך וסיים את לימודיו היסודיים בבית-ספר בחיפה. אחר-כך למד מקצוע במשך שנה, והחל לעבוד כחרט במפעל בחיפה. הוא היה בן מסור ונאמן למשפחתו ונהג להפריש חלק משכר עבודתו לידי הוריו, כדי להקל, ולו במעט, על כלכלת הבית. יוסף גויס לצה"ל במחצית מאי 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות נשלח לבית-הספר לשריון, שם עבר מספר קורסים והוסמך כטען-קשר בטנק. אחרי-כן הוצב לחטיבת שריון בסיני ושימש שם בתפקיד טען-קשר. הוא היה חייל טוב, מסור ואחראי. מפקדיו סמכו עליו, ביודעם שכל תפקיד שיטילו עליו יבוצע בקפדנות ובשלמות. יוסף היה חביב ומקובל על חבריו ליחידה בזכות יושרו ובזכות היותו חבר טוב ומסור, המוכן תמיד לעשות כמיטב יכולתו למען הזולת. כל תקופת שירותו הסדיר עברה עליו בסיני. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים לחם יוסף במעוז על גדות תעלת סואץ. חיילי המעוז נחלצו להגן על המעוז בגופם, כדי לבלום את התקפת המצרים. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) במהלך הקרב נגד כוחות האויב, נפגע הטנק שלו בטיל והוא נהרג. בתחילה לא נודע מקום קבורתו והוא הוכרז כנעדר. לימים נמצאה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסף נפל במערכה בעת מילוי תפקידו, בגזרה הדרומית של תעלת סואץ, בקרבת "מוצב המזח". יוסף שירת ביחידת שריון כטען-קשר בצוות טנק. הוא היה חייל מצטיין, איש מקצוע מעולה, מקובל ואהוד על כל חבריו". שמו של יוסף וחבריו לגדוד, שנפלו בהגינם על המדינה, הונצח בספר זיכרון לחללי הגדוד.