מרקוביץ, זאב

בן ברכה ואברהם, נולד ביום כ"ז בכסלו (ג' דחנוכה) תרפ"ט (10.12.1928) בחלק הסלובני של העיר אווהלה, מחוז טיטש שברוסיה הקרפטית. בשנת 1936 עלה ארצה עם המשפחה, שהשתקעה בתל-אביב. זאב למד בבית-הספר "תחכמוני" ונודע כנער שובב וחריף-שכל וספורטאי טוב. בהיותו בן 10 הצטרף לבית"ר אולם הוריו דרשו ממנו לעבור לתנועה מתונה יותר. אחרי התלבטויות הסכים להצעתם לצאת להכשרה חקלאית בקיבוץ. אחרי שני חודשי-ניסיון בפוריה, בשנת 1944, נתקבל להכשרה בדגניה א'. שם נודע כבן-חיל ונתחבב על מדריכיו ועל הנוער המקומי שבהכשרה. בשנת 1946 חזר משם העירה, למד מסגרות ועבד בה, וכחניך בית"ר נתקבל למחתרת אצ"ל ועסק בה בארגון ובתעמולה. זאב היה אמור להישלח עם חברים בוגרים ממנו לבית-ספר ימי באנגליה אבל התוכנית בוטלה לאחר שכל תעודותיו כבר היו מוכנות. דרישתו לעבור לחיל הקרבי של האצ"ל נתמכה על-ידי מדריכיו, אך מפקדו החליט להשאירו בענייני ארגון ותעמולה. צימאונו לפעולה לא נתנו להשלים עם תפקידו זה ובעזרת חבריו-לשעבר מהכשרת דגניה, שהמשיכו את קשרי הידידות עימו, נתקבל בראשית 1947 לפלמ"ח, בהבטחה לשתפו בפעולות ללא שהיות. זאב שירת בגבעת השלושה, רמת רחל ובית הערבה ובראשית מלחמת-העצמאות הועבר לירושלים ושירת בגדודים שונים של הפלמ"ח. הוא השתתף בליווי שיירות בקו תל-אביב-ירושלים, לעיר העתיקה ולגוש עציון (היה גם בשיירת "נבי- דניאל" שספגה אבידות קשות), בקרבות על הקסטל ועוד. באחרונה עבר קורס אלחוטאים והועבר לחטיבה 7, שזה עתה הוקמה. השתתף במבצע "בן-נון ב'", ההתקפה השנייה על מערך הלגיון בלטרון במגמה לפרוץ את הדרך לירושלים. היה בכוח שפרץ לחצר המשטרה ונפל עת פגע פגז ברכבו, ביום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.