מרקוביץ, דוב

בן מרדכי ומלכה. נולד ביום ל' בשבט תרפ"ט (10.2.1929) בעיר הוש אשר ברומניה. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי בארץ- מולדתו. לאחר שהגיע לארץ בשנת 1946 המשיך ללמוד בחברת הנוער בקיבוץ מסילות. התפרנס כאופה ובשעות-הפנאי היה מוצא בידור בספורט. נעים-הליכות היה, מתון ופשוט במנהגיו. איש- עבודה שמצא את לחמו בזיעת אפיים ואת סיפוקו ביגיע כפיים ובנאמנות. לבו היה לב טוב, מעולם לא רטן ולא התאונן על החיים כי אהב אותם ואת כל אשר בהם. מטבעו לא התבלט על פני חבריו ולא היה מיוחד בשום דבר – אבל ניכרה בו איתנות-הגוף ואיתנות- הנפש, ללא סתירות וקרעים בלבו, העומד בשתי רגליו על הקרקע תוך סביבתו וידו יד-עמלים אוחזת בכל אשר לארץ הזאת מתוך נכונות לבנותה. בהגיע ימי-המבחן לעם היושב בציון היה גם הוא בין הנושאים את המעמסה ללא רתיעה ומורך. לראשונה גויס לצה"ל באפריל 1948, ובימי מלחמת-הקוממיות נטל את חלקו בשורות הפלמ"ח. בפרוץ מערכת סיני השתתף גם בה. בבוא מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל לשירות-מילואים ונתן את ידו עם אחיו שעמדו בשורות הלוחמים – ונפל בקרב במשלט אל-קובה שבמבואות עזה; זה היה ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). כסמל אירגן את כיתתו להסתערות ובשעת כך נפגע מכדור-אויב. הניח אשה ושני בנים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות.