מרעי, נביה

בן זרפאת ומחמוד. נולד ביום 15.4.1954 בכפר חורפיש. נביה נולד למשפחה העוסקת למחייתה בעבודת האדמה. אח להילה, מג'יד, מופיד, נזיה ואנואר. נביה למד בבית-הספר היסודי בחורפיש, והמשיך ללימודים תיכוניים בבית-הספר החקלאי "עירון" בחדרה. נביה היה פעיל בתנועות הנוער מגיל צעיר. בילדותו היה חבר בתנועת "הצופים", במסגרתה אף שימש כמדריך, ובנעוריו היה פעיל במסגרת הגדנ"ע. במחצית אוקטובר 1972 גויס נביה לשירות החובה בצה"ל. הוא היה נחוש להצטרף ליחידת הצנחנים, זאת בניגוד למקובל בקרב העדה הדרוזית, אשר בניה נהגו להתגייס ליחידת המיעוטים. בסיועם של שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר הגשים נביה את משאלתו. במהלך מסלול ההכשרה ליחידה, פרצה מלחמת יום הכיפורים ונביה יצא להילחם עם גדודו בחצי-האי סיני. עם סיום המסלול יצא לקורס קצינים. בסיום הקורס שובץ בגדוד "חרב" אשר במסגרתו שימש בתפקידים שונים, ביניהם כמפקד מחלקה, סגן-מפקד הגדוד וקצין המבצעים של הגדוד. את שירות הקבע החל באוקטובר 1975. התפתחות הקריירה הצבאית של נביה דינמית ומרתקת. הוא שימש במגוון תפקידים, בגזרות שונות, הן כלוחם, הן כאיש מטה, והן כמדריך ומכשיר של קציני צה"ל. בכל היחידות בהן שירת ועליהן פיקד העמיד דור שלם של מפקדים, לוחמים וחיילים. במהלך שירותו קיבל את אות השירות המבצעי, אות יום הכיפורים ואות שלום הגליל. נביה בלט במעורבותו הרבה בכל יחידה אליה הגיע. כקצין ערכי ואחראי, אשר חונן בכושר מנהיגות ופיקוד מעולים, הקרין סמכותיות ומקצועיות והשרה תחושה כי הכוחות מוכנים לכל אירוע. מסירותו לעבודה ולחייליו היתה ללא גבול, תמיד נכון היה לסייע בכל אשר היה בידו, בכל מצב, ומעולם לא איפשר לחייו האישיים לפגום בזמינותו למפקדיו ולפקודיו ובאיכות עבודתו. הוא תואר על ידי עמיתיו כ"מפקד שלא התעייף מעולם", המקפיד להיות נוכח בכל אירוע, ולהשתתף בכל תרגיל. הוא נטל חלק באינספור מרדפים ותקריות עם כוחות האויב, והתנהגותו בתנאי קרב היתה תמיד שקולה ומהירה. החל מאוקטובר 1976 שימש נביה כמפקד פלוגה בבית-הספר לחי"ר. כשנתיים מאוחר יותר עבר לבית-הספר לקצינים, ובין השנים 1978-1979 שימש כמפקד מחלקה במקום. באותה תקופה נישא לבחירת ליבו, שרחה, בת הכפר חורפיש, שהכיר מילדותו, ובשנת 1978 נולדה בתם היחידה – מנאל. בינואר 1979 מונה נביה למפקד פלוגה בכיר בגדוד של יחידת הנח"ל. באוקטובר 1981 החל בתפקיד קצין אג"מ של החטיבה המרחבית ברמת הגולן. כשנה מאוחר יותר התמנה לסגן- מפקד בבסיס האימונים של הנח"ל, תפקיד בו שימש עד ליציאתו לקורס פיקוד ומטה. עם תום הקורס, בספטמבר 1984, מונה לקצין האג"מ של החטיבה המרחבית בלבנון, במסגרת תפקיד זה השתתף במלחמת שלום הגליל. עם סיום שהותו בלבנון חזר לבית-הספר לקצינים בתפקיד מפקד פלוגה, ובהמשך כמדריך ראשי. בשנת 1987 מונה למפקד גדוד. הוא השקיע את כל כוחו ומרצו בבניית הגדוד ובהעלאת רמתו המקצועית. ביולי 1989, נהרג אל"מ יצחק רחימוב, שהיה מפקד החטיבה המערבית בדרום לבנון, ונביה נקרא למלא את מקומו. בתקופה זו קודם לדרגת אלוף-משנה. המציאות בגזרה דרשה התמודדות עם פעילות חבלנית תכופה, ונביה עמד במשימה זו היטב. במסגרת שגרת המאבק למניעת הסתננויות לחם נביה ומנע חדירות מחבלים רבות. הוא זכה להוקרת התושבים, החיילים והקצינים המשרתים באיזור. בין השנים 1989-1990 שימש נביה כסגן מפקד חטיבת הערבה. הוא קידם עד מאוד את מצב החטיבה, וטיפח מערכת קשרים הדוקה בין החטיבה לבין יישובי האיזור. פועלו הנמרץ הקנה לתושבים חוויית ביטחון יוצאת דופן. בשנת 1991 מונה נביה למפקד החטיבה, תפקיד בו שימש עד ליציאתו ללימודי תואר שני במכללה לביטחון לאומי, כהמשך לתואר הראשון שעשה בלימודי המזרח התיכון, במסגרת אוניברסיטת חיפה מספר שנים קודם לכן. בשנת 1992 סיים נביה את לימודי התואר השני במדעי המדינה וביטחון לאומי. בשנת 1994, מונה נביה למפקד החטיבה הצפונית בעזה. הוא סיכל פיגועים באיזור, ואיפשר תקופה שליווה לתושבי גוש קטיף. נביה יצר קשרים מצוינים עם תושבי הרצועה וסביבתה וההיכרות האישית עם ראשי ההתיישבות יצרה אמון מלא ואיפשרה שיתוף פעולה. לאחר שנתיים של עבודה מאומצת מונה לתפקיד סגן-מפקד אוגדת עזה, כתפקיד אחרון לפני קידומו למפקד האוגדה, לדרגת תת-אלוף. בשעות הפנאי נהנה נביה מקריאה, והיתה ברשותו ספרייה ובה מגוון רחב של ספרים, במיוחד בתחומי מדעי המדינה ואסטרטגיה. תחביבים אחרים היו איסוף עטים יקרי ערך, שהמועדפים עליו היו עטים נובעים עתיקים, ואיסוף חרבות. האוסף כלל חרבות נדירות, ביניהן חרבות בסגנון "ג'ונגל". נביה הקפיד על כושרו הגופני, ונהג להתאמן בריצות שדה. ביום 27.9.1996 נפל נביה במהלך קרב ברצועת עזה. עם הסלמת המצב באיזור, זומן נביה למקום, לאור הקשרים המיוחדים שהיו לו עם הקצינים הפלסטיניים. לאחר ששוחח עמם והבטיח רגיעה בגזרה הצפונית, פנה לגזרה הדרומית לכיוון מוצב "טרמית" באיזור מעבר רפיח, במטרה לסייע לחייליו שהותקפו באש הפלסטינים. במהלך הירי נפגע נביה ומת מפצעיו במקום. בן ארבעים ושתיים היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בחורפיש. הותיר אחריו אשה, בת, הורים, וחמישה אחים ואחיות. פעולות הנצחה רבות נעשו לזכר נביה, הן על ידי בני משפחתו והן על ידי מוקירי זכרו, ביניהם מי שעבדו מולו או נהנו מפועלו, וביקשו להביע את הערכתם ותודתם: בביתו של נביה בכפר חורפיש הוקם חדר הנצחה. חדר זה היה לאתר "עלייה לרגל" בו מבקרים אזרחים, תלמידים, חיילים ובני תנועות הנוער, אשר באים לחלוק לו כבוד וללמוד על מורשת הקרב המפוארת של נביה כפרט ושל ובני העדה הדרוזית ככלל. מרכז לשדאות ומטווח אולימפי הוקם באדמות קיבוץ ניר עם, במועצה האיזורית שער הנגב. המרכז, הצופה על רצועת עזה, כולל כמה סוגי מטווחים, הן מקורים והן תחת כיפת השמים, למטרות ספורט ואימונים, והוא פתוח בפני חיילים ואזרחים כאחד. מועדון תרבות על שם נביה נפתח בשערי תקווה, ביוזמתם של אנשי היישוב. חורשה ניטעה לזכרו בין הקיבוצים זיקים וכרמיה, וחורשה נוספת בחלקת המשפחה בבני סבאלן. מירוץ לפיד שנתי מתקיים בין קיבוץ לוחמי הגטאות לחורפיש. ספר זיכרון נערך על ידי בני משפחתו וידידי המשפחה. נוסדה מסורת של צעדה שנתית באתרי הגליל, הכוללת כינוס בבית המשפחה. נפתח "מועדון השלום" בכפר ראש הנקרה (ראס אנקורה) בדרום לבנון. בין הדברים אשר נאמרו לזכרו של נביה – שמעון פרס, ראש הממשלה לשעבר: "נביה הוכיח כי אדם יכול להיות אדם נפלא וחייל אמיץ כאחד. הוא הוכיח כי קסם אישי אינו יודע את גבולות הלאום או המעמד, והערצתנו אליו תמשיך גם לאחר שאותו כדור טרגי קטע את חייו…" אריאל שרון, שר התשתיות: "מי ייתן ומבצע ההנצחה לזכרו של הלוחם המוערך והמפקד יוצא הדופן, ישמש לאזרחים היהודים במדינה כאמצעי להיכרות טובה יותר את הקהילה הדרוזית, מנהגיה, מסורתה, אומץ ליבה ונחישותה, כפי שבאו לידי ביטוי באישיותו של אלוף משנה נביה מרעי". יצחק מרדכי, שר הביטחון: "בחייו כבמותו, אלוף משנה נביה עמד בראש חייליו, ושימש עבורם כדוגמה אישית. בחייו כבמותו, היה אלוף משנה נביה מרעי סמל לקשר האמיץ שבין הדרוזים ליהודים בהגנה על מדינת ישראל וגבולותיה". אביגדור קהלני, שר הפנים: "נביה היה חייל במדים עליו התמלאנו גאווה לפקד. הוא היה האדם במדים אשר חייליו היו גאים להיות פקודיו. נביה סימל את כל היפה בישראל". האלוף מתן וילנאי: "נביה, דרוזי צעיר מן הכפר חורפיש אשר בגליל העליון, הקדיש את חייו לצה"ל. את מרבית שירותו עשה בדרומה של הארץ – הוא היה מפקד ומדריך לדורות של חיילים צעירים, דרוזים ויהודים כאחד. כל חייו הקדיש לבטחונה של מדינת ישראל, ולמען בטחונה אף מסר את חייו. נביה הינו דוגמה אשר על כולנו ללכת בעקבותיה". פרופ' אמנון רובינשטיין, שר החינוך והתרבות לשעבר: "במהלך התקופה הקצרה בה הכרתי את נביה, הרושם שהותיר בי היה כי הוא אחד מאותם אנשים נדירים, אשר נועדו לגדולות. אישיותו הייחודית, יכולת המנהיגות שלו, ומחויבותו לשלום הרשימו את כל אלה שהכירו אותו".