מרעי, בהג’את

בן סלים וסאלחה. נולד ביום 30.12.1954 בכפר חורפיש שבגליל המערבי. בן למשפחה דרוזית ידועה ומכובדת, שעשתה ככל-יכולתה כדי להעניק לו השכלה והזדמנות לשפר את רמת-חייו. בהג'את סיים את בית-הספר היסודי שבכפר-הולדתו. לאחר-מכן למד שנתיים בבית-הספר התיכון שבתרשיחא. בהג'את היה חבר פעיל בגדוד הצופים שבחורפיש. פעילות זו והאוירה בבית הקנו לו ערכים חברתיים וחלוציים נאותים. היה נער נעים-הליכות וצנוע, שמיהר לסייע לכל-נצרך. מוריו מעידים עליו, כי היה ילד מנומס, שקט וחייכני, שתמיד בא לקראת חבריו והיה בין הראשונים שהתנדבו לבצע כל משימה שהוטלה עליהם. בהג'את אהב לקרוא ספרים ועיתונים. עם-זאת, היה גם חובב-ספורט מושבע ומצא עניין בענפי-ספורט שונים ובמיוחד בכדורגל ובקראטה. הוא גם חלם על קריירה ספורטיבית לאחר שחרורו מצה"ל. בהג'את נראה היה צעיר הרבה מגילו האמיתי, ועל-כן נדחה גיוסו לצבא לפרק-זמן מסוים. בזמן זה עזר לאביו בעבודה החקלאית ועסק גם בעבודות אחרות כדי למצוא בהן את מחייתו. בנובמבר 1973 נתגשמה שאיפתו העזה לשרת בצה"ל. הוא הושם לחיל-הרגלים, עבר ללא קושי את הטירונות ונשלח לקורס-מ"כים. בסיום הקורס, ביולי 1974, הועלה לדרגת רב"ט. הוא השתתף בכמה מרדפים אחרי מסתננים מעבר לגבול, ובאחד מן המרדפים נשברה ידו. מפקדיו של בהג'את ידעו להעריך נכונה את כושרו ואת מסירותו והודיעו לו, כי נבחר להישלח לקורס-קצינים. היתה זו בשורה של הגשמת חלום שחלם בהג'את מנעוריו. ואולם, עוד בטרם שובץ בקורס זה פקדהו אסון והוא נפל במילוי תפקידו – ביום 19.9.1974, כשעדיין לא מלאה שנה לשירותו בצה"ל. הובא למנוחות בבית הקברות שבחורפיש. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושלושה אחים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בהג'את ז"ל היה ממיטב בנינו-לוחמינו, וגם כאשר ידו היתה נתונה בגבס, לא היסס לעזור ולתרום ממיטב-מרצו. עבר דרך קצרה אך קשה בצה"ל. היו לו ערכים של נער, אשר נולד במדינה חופשית ותוך כדי שירותו את מדינתו נפל קרבן בתאונה טרגית. חזיתי לבהג'את ז"ל עתיד גדול ביחידה. אולם הגורל ציוה אחרת, ורק דמותו נותרה עמנו והיא תלוה אותנו עוד זמן רב.