מרסיאנו, דוד

בן אברהם ומרים. נולד ביום כ"ח בסיון תשי"ז (27.6.1957) במרוקו. בשנת תשכ"ב עלה עם משפחתו לארץ. המשפחה השתקעה בצפת. כאן למד בבית-הספר היסודי ממלכתי ב' ובבית הספר התיכון 'עמל'. מילדותו הצטיין דוד בטוב-לבו. וכיון שהיה הבן הבכור במשפחה עזר לאמו לגדל את אחיו ואחיותיו, ואף תמך בפרנסת המשפחה. דוד עסק בעבודות שונות, אך אהב במיוחד את מקצוע הנגרות. בשעותיו הפנויות נהג לצייר. בראשית מאי 1975 גויס לצה"ל, ובשל בריאותו הלקויה הוצב בחיל-הג"א, בו שירת בתפקידי טבח ומחסנאי. במשך שירותו הצבאי בחבל עירוני צפת הגיע לדרגת סמל. מפקדיו העריכו אותו ואמרו: "היה חייל טוב, שלמרות כושרו הגופני הנמוך ביקש בכל- מאודו לעבור ליחידה קרבית". בדצמבר 1978 נקרא דוד לשירות-מילואים, ולפי בקשתו הוצב ביחידת-הג"א שפעלה באזור קרית-שמונה. בהפגזת קטיושות של המחבלים על העיר, ביום כ"א בכסלו תשל"ט (21.12.1978), נפל דוד. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבצפת. השאיר אחריו הורים, שני אחים וארבע אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון דאז, עזר וייצמן: "בשם ראש-הממשלה, ממשלת ישראל ובשמי הרשו נא לי להשתתף בכל-לב באבלכם, בהילקח מכם דוד ז"ל. סמל דוד מרסיאנו נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בהפגזת מחבלים על קרית-שמונה. סמל דוד מרסיאנו היה חייל טוב, חבר למופת ואהוב על כל מי שהכירו". מפקדו כתב: "עם התייצבותו של דוד ביחידה ותחילת שירותו במילואים גילה רצון עז להצליח בכל משימה ותפקיד שהוטלו עליו. השתלבותו המהירה של סמל דוד מרסיאנו ז"ל במילוי תפקידו וביחסיו עם חבריו ומפקדיו עוררה אהבה כלפיו ויצרה אוירה חיובית סביבו". המשפחה הנציחה את זכרו בקביעת לוח-זיכרון הנושא את שמו.