מרסיאנו, אליהו (אלי)

בן עליזה ויעקב, נולד ביום כ"ה בחשוון תשי"א (5.11.1950) בחיפה. בהיותו בן שנתיים עברה המשפחה לבאר-שבע ושם רכש אלי את ראשית השכלתו. הוא למד בבתי-הספר היסודיים "ניצנים" ו"צאלים" וסיים את בית-הספר המקצועי "עמל" בבאר-שבע במגמת חשמל. בתקופת לימודיו היה חבר בארגון הנוער "המכבי הצעיר" בעירו. אלי אהב לשיר והיטיב לנגן באקורדיון, בגיטרה, ובאורגן. הוא היה הרוח החיה במסיבות ואהוב על חבריו הרבים. אלי חיבר שירים ואף הלחין אותם. בתחילת פברואר 1969 גויס אלי לצה"ל והוצב בחיל-המשטרה הצבאית. שלוש שנות השירות עברו עליו ללא דופי. הוא זכה לאות השירות המבצעי והועלה לדרגת סמל. בתעודת השחרור צוינה התנהגותו כטובה והערכת מפקדיו היתה כי הוא "ביצע את המוטל עליו לשביעות רצון מפקדיו". לאחר שחרורו מהשירות הסדיר נשא אלי לאשה את חברתו פרידה. הזוג הצעיר עבר להתגורר בחדרה. אלי המשיך להשתלם בחשמלאות ועבד כחשמלאי מוסמך בבית-החרושת לצמיגים "אליאנס" בחדרה. ביום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982), כתוצאה מהתפוצצות מיכל גז בבית הממשל בצור, קרס הבניין וקבר תחתיו את יושביו. בין ההרוגים היה גם הסמל אלי. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בחדרה. השאיר אשה ושתי בנות, אם, חמש אחיות ושלושה אחים. במכתב התנחומים למשפחה כתב מפקדו: "אליהו היה חייל שקט, ממושמע ונאמן, אהוב על חבריו ומפקדיו, ולא אחת התנדב למשימות שאותן ביצע על הצד הטוב ביותר". שמו הונצח בפרוכת לארון הקודש ובספרייה תורנית על-שמו, שנתרמו על-ידי אמו לבית-כנסת בבאר-שבע