מרנץ, יעקב

בן חיה וישראל, נולד ביום כ"ז באב תרפ"ז (25.8.1927) בתל-אביב. למד בבית-הספר "ביל"ו" ובמקווה ישראל. בגיל שבע נפגעה ברכו ממכה קשה וכתוצאה מכך התפתחה שחפת בפרק. במשך 12 שנות נעוריו הפריעה לו המחלה לא מעט בלימודיו, אך רצונו התקיף התגבר על החולשה ובמרוצת השנים יכול היה לקבל על עצמו תפקידים חלוציים וצבאיים. בנעוריו נתגלו בו גם נטיות אמנותיות: למוסיקה (בגיל תשע עמד להישלח לאיטליה לשם השתלמות בנגינה אלא שהרופאים לא התירו להפסיק את הטיפול במחלה) ולציור. בהיותו בן 15 יצא להכשרה בחולתה, עבד בדיג, ומשם נמשך לחיי מלח. היה חבר באגודת יורדי ים "זבולון" ומשנת 1946 עבד כמלח בחברת "עתיד". יעקב קנה לו בקיאות בשפות וידע שבע לשונות. השתתף בהעברת חומרים ואנשים מחוץ-לארץ. בראשית מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, ירד מהאונייה והתגייס לפלמ"ח. הוא סיים קורס מ"כים ונשלח עם חבריו לליווי שיירות. ביום כ' באדר ב' תש"ח (31.3.1948) התארגנה ליד חולדה שיירה גדולה לירושלים. עיכוב בארגון השיירה בשל תקלות והבוץ בדרך איפשרו לכוחות הערביים להתארגן ולחסום את דרכה, וזו נאלצה לסגת תוך כדי קרב. בקרב זה נפל יעקב. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בחולדה.