מרנץ, יעקב-טוביה (קובה)

בן חנה ואליעזר, נולד ביום י"ט בניסן תרפ"א (27.4.1921) בעיר לודז', פולין. אחרי שסיים את בית-הספר התיכון התחיל לעבוד בבית-החרושת של הוריו והשתלם במיכניקה. ב-14.10.1939, עם כיבוש פולין בידי הגרמנים ברח לרוסיה, מצא עבודה במחצבה ולמד נהגות ומכונאות. כשרוסיה נכנסה למלחמה נגד גרמניה הצטרף לחטיבה הפולנית הראשונה ברוסיה, "קושצ'ושקו". היה תמיד בין הראשונים בכל החזיתות, נפצע פעמיים וכל פעם חזר לחזית. הוא גילה גבורה רבה וקיבל שבעה אותות-הצטיינות. אחרי שחרורו מהצבא חזר ללודז' ושם פגש את אמו ואחותו ששרדו במחנה-הריכוז וקיבל את הידיעה המרה על מות אביו במחנה ברגן-בלזן. בשנת 1946 עזב את פולין כדי לעלות ארצה. בדרכו התעכב בגרמניה, עבד במחנה ברגן-בלזן מטעם הסוכנות היהודית, תחילה כנהג ואחר-כך כמנהל הסדנה של ה"ג'וינט". רכש לו את חיבת כל תושבי המחנה וקיבל מכתבי-תודה מאת ההנהגה הראשית והנהלת "הבריחה" אשר בגרמניה. ב-22.5.1948 עלה ארצה והתגייס מיד לצה"ל. יעקב שירת ביחידת פשיטה והשתתף בקרבות בנגב. בעת מבצע "חורב" לסילוק הצבא המצרי מתחומי ישראל, באזור ואדי אביד, תחת מטר יריות, נשאר לתקן זחל"ם שהתקלקל בצאת השיירה את המקום ובפעולתו זו נפגע ונפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). נקבר בחלוצה. ביום כ"ג בתמוז תש"ט (20.7.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.