מרנץ, דניאל

בן בתיה ומאיר, נולד ביום י"א בשבט תש"ח (21.1.1948) בירושלים. הוא סיים את הישיבה התיכונית "נתיב מאיר" ולמד בישיבת "כרם ביבנה". דניאל גויס לצה"ל במחצית פברואר 1967. לאחר הטירונות הוא הוצב ברבנות הצבאית, ושירת כסמל דת בבית-הספר לשריון, בחיל-האוויר, בבסיס הגדנ"ע בשדה בוקר ובמפקדת יהודה ושומרון. דניאל השתתף במלחמת ששת הימים, והוענק לו אות המערכה. לפני שחרורו מהשירות הסדיר, הוא סיים בהצלחה קורס קצינים בסיסי וקורס קציני דת והוענקה לו דרגת סגן-משנה. בתחילת ינואר 1969 שוחרר דניאל מהשירות הסדיר. הוא החל לעבוד במשרדו של שר הפנים דאז משה-חיים שפירא, וכן בהסתדרות הציונית העולמית, ואף נשלח מטעמה לשליחויות שונות בחו"ל. בראשית ינואר 1975 מתוך רצונו למצוא נתיבות ללב הדור הצעיר, החליט לחזור לשרות קבע בתחום החינוך, וצורף לסגל קציני החינוך במפקדת קצין חינוך ראשי. את עיקר התפקיד ראה בשירות ביחידות השדה ולפיכך ביקש לצאת לסיני. תחילה הוא שירת ביחידת החינוך ברפידים, ולאחר מכן קודם בתפקידים ובדרגות עד שהגיע לדרגת סגן-אלוף. תפקידו האחרון היה עוזר קצין חינוך ראשי להסברה. הוא ראה כמטרה פיתוח דרכי התבוננות וחשיבה שונים ויצירתיים לחיילים בתחום החינוכי של הקניות ערכים. היה חדשני ושונה בגישתו לאנשים – שילב ערכי דת ומוסר עם אמונה גבוהה באדם. תרם ללא לאות והאמין כי הנתינה היא הקבלה האמיתית. ביום ט' באלול תשמ"א (8.9.1981), נפטר סגן-אלוף דניאל והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות שעל הר הזיתים בירושלים. הוא השאיר אחריו אשה ושתי בנות, הורים, אחות ושני אחים. במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "איבדנו בימים אלה את דני, למדנו בתקופת העבודה המשותפת לכבדו, להעריכו ולסמוך עליו. בתבונה ובמסירות מילא את תפקידו ועשה הכול להתמיד בכך גם בשעות קשות". ספרייה תורנית הוצבה לזיכרו בבית-הכנסת במושב שילה. ביער ירושלים, ניטעה חורשה על-שמו.