מרנין (מרצ’בסקי), פנחס (פינקה)

פנחס (פינקה), בן לאורה (לוסי) ואברהם-יעקב, נולד ביום כ"ב בניסן תש"י (9.4.1950) במנדוסה שבארגנטינה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1951. תחילה ישבה המשפחה בקיבוץ רמת השופט ומשם עקרה לקרית-טבעון. הוא למד בבית-הספר היסודי "נרקיסים", ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון על-שם גרינברג בקרית-טבעון, במגמה הריאלית. פנחס, הצעיר בבני כיתתו, היה תלמיד טוב ואהוב על מוריו, ועמד בהצלחה רבה בבחינות הבגרות. כמו מנהיג היה לחבריו. בסוף שנת לימודיו האחרונה ארגן קבוצת חברים לגרעין נח"ל, שהיה אמור להשלים את קיבוץ מי-עמי. הוא היה חובב כדורסל מושבע ותקופה מסוימת אימן את קבוצת הכדורסל של "הפועל" גבעת נשר. הוא אהב להאזין למוסיקה ולרקוד ריקודי עם, ובשעות הפנאי ניגן באקורדיון. לקראת הבחירות, שהיו אמורות להתקיים באוקטובר 1973, נתן ידו לפעילות ציבורית ולהקמת רשימה למועצה המקומית של קרית-טבעון. הוא היה חברותי, קל להתיידד ונאמן מאוד לידידיו. חברו כתב עליו כי "הייתה בו היכולת ליצור קשרים עם בני אדם, קשרי חברות ואמון. בימי שירותו הצבאי היה האוהל שלו מקור משיכה לכולם, בשל הצחוק הרם שבקע משם תמיד ובשל התעלולים ומעשי הקונדס שעוללו הוא וחבריו". היה לו זיכרון מופלא וכישרון לספר ולתאר מעשים ומצבים לפרטי פרטיהם, בהומור רב ובחן. פנחס גויס לצה"ל בסוף ספטמבר 1967 והוצב לנח"ל. אחרי-כן התנדב לשרת בחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון" ובקורס מט"קים. כעבור זמן השלים קורס קצינים וקורס קציני שריון, ומונה מפקד מחלקת טנקים. הוא אהב את חיל השריון ודאג לחייליו במסירות רבה. כולם חיבבוהו מאוד בשל יושרו הרב ויחסו ההוגן, ובשל שנהג ללא משוא פנים ובלא רגשי עליונות. מפקדיו אמרו עליו, שהיה "קצין נבון, אחראי, מסור, יעיל, דייקן ובעל כושר מנהיגות". לאחר שהשתחרר מן השירות הסדיר עסק במלאכות שונות והיה גאה לעמוד על רגליו. הוא השתלם בקורס למאמני כדורסל במכון "וינגייט" וסיימו בהצלחה מרובה. בשנת 1971 החל לעבוד בחברת "מגור", ועד מהרה היה למנהל סניף חיפה והצפון של החברה, ואחרי-כן שותף בה. הוא התכונן ללמוד מנהל עסקים כדי להעמיק את הידע שלו בניהול הסניף. בשנת 1971 נשא לאישה את עידית, חברתו מימי הלימודים בבית-הספר. בנו שנולד לו, לירן, חלה ומת בהיותו בן שנה אחת. פנחס היה בן נאמן מאוד להוריו, בעל מסור ואב אוהב. במלחמת יום-הכיפורים השתתף פנחס בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. הוא מילא תפקיד של מ"פ טנקים, לאחר שמפקד הפלוגה נפצע ונשאר מאחור. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), באותה שעה שנפגע אחיו, יאיר, נפל פנחס בקרב. במחצבה ליד הכפר נפח נפגע הטנק שלו והוא נפצע. הוא ניסה לחלץ את עצמו, אך מת לאחר שעות מספר. הוא הובא למנוחת-עולמים, ליד קבר אחיו, בבית-העלמין בקרית-טבעון. השאיר אחריו אישה, אב, אם ואחות. בתו, שחר, נולדה חודש ימים לאחר שנפל. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. משפחתו הוציאה לאור חוברת זיכרון לזכרו ולזכר אחיו, יאיר ז"ל.