מרמור, דוד-נפתלי

בן יהודית ואליהו, נולד ביום כ"ב בטבת תרפ"ז (27.12.1926) בצפת, דור רביעי לילידי הארץ. בהיותו בן שמונה נתייתם מאביו וגדל בבית סבו. משסיים את בית-הספר היסודי בחיפה החל לעבוד. בהיותו בן 16 יצא להכשרת "הנוער העובד" בגבעת השלושה והצטרף שם לפלמ"ח. עם סיום הכשרתו חזר לבית סבו בחיפה. שם עבד כמכונאי ובערבים שקד על ספריו והרחיב את השכלתו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס מיד לגיוס מלא, שירת בחטיבת "הראל", ולא הועילו הפצרות בני משפחתו, שניסו לעכבו מכך בגלל מצב-בריאותו הרעוע. כעבור חודש להתגייסותו כתב הביתה מכתב מלא תקווה ואמונה והודיע שיבוא בעוד ימים מספר לחופשה. אלא שיחידתו נשלחה לקרבות בדרך לירושלים ושוב לא חזר משם. לקראת סוף אפריל 1948 נערך בגיזרת ירושלים מבצע "יבוסי", שנועד ליצור רצף טריטוריאלי עברי בתוך העיר ובין ירושלים ליישובים שבצפונה. לצורך המבצע הועברה חטיבת "הראל" לירושלים ובליל 22-23 באפריל יצאו כוחותיה לתקוף את שועפת, בית- איכסא ונבי-סמואל. תנועת הכוח לנבי-סמואל ארכה זמן רב וההסתערות החלה עם שחר. נוכח אש האויב נאלץ הכוח לסגת ובנסיגה הקשה לאור היום היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל, ביום ט"ו בניסן תש"ח (24.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.