מרכס, יהושע

בן יהודית ואריה (ליאופולד), שהיו בעלי תעשייה בדרום גרמניה. נולד ביום ח' בסיוון תרפ"א (14.6.1921) בעיר שטוטגרט, גרמניה. יהושע סיים בית-ספר תיכון יהודי בפרנקפורט ע"נ מיין עוד בתקופת הדיכוי הנאצי, וגאוותו הלאומית נתנה לו כוח להישאר איתן ברוחו. באביב 1939 עלה לארץ והמשפחה התיישבה במושב שבי ציון. יהושע למד שנתיים במקווה ישראל והתגייס עם כל המחזור לצבא הבריטי. הוא שירת בפלוגה יהודית של תותחנים בארץ, בקפריסין, במצרים, ואחר-כך עבר עם הבריגדה היהודית דרך קרבות איטליה עד לארצות השפלה. הוא הגיע לדרגת רס"ג וזמן-מה פעל בשירות חקירת פושעי-המלחמה (בתפקיד זה היתה לו התנגשות קשה עם קצין יהודי-בריטי שרצה להטותו לדרך הסלחנות הבריטית כלפי אויבי האנושות). היה מראשוני החיילים מארץ-ישראל שנפגשו עם שארית הפליטה ועמד על טיבה לכל סוגיה ועל כל האורות המעטים והצללים הרבים אשר בה. מתוך אהבת ישראל עמוקה לא אמר נואש. "הנאצים הראו לנו כיצד הופכים בני אדם לחיות רעות – מדוע לא ננסה אנחנו להופכם שוב לבני אדם?" – כתב במאמרו "אם אשכחך, גולה…" ב"הד הסוללה" (בלגיה, אפריל 1946). אחרי שחרורו החל ללמוד באוניברסיטת ירושלים חקלאות ומדעי הטבע. בדצמבר 1947, עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם לחלק את הארץ לשתי מדינות, התייצב עם חבריו הסטודנטים לשירות העם ונשלח עימהם לגוש עציון. הוא רצה לשרת כטוראי פשוט אך נתבקש לפקד על כיתה. גילה הרבה אומץ, שיקול-דעת וסגולות נעלות של אדם וחייל. באחרונה שירת כמפקד משלט בית זכריה, החזיק מעמד עם כיתתו בתנאי-קרב קשים, הדף את ההתקפה הגדולה, מעטים נגד רבים, ובקרב זה נפל, ביום ג' בשבט תש"ח (14.1.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בשבי ציון. בעזבונו נמצאו מכתבים רבים מתקופת שירותו בחי"ל ובהם משתקפת אשיותו ההוגה והמעמיקה, דרכי מחשבתו והשקפות-עולמו הנעלות.