מרזל (אלוני), ישראל

בן מרים ופינחס, נולד ביום י"ט באלול תרפ"ח (4.9.1928) בתל- אביב. תחילה למד בבית-החינוך לילדי עובדים ובבית-הספר היסודי "תל-נורדוי". אחר-כך עברו עליו שנים אחדות בנכר, במצרים, ושם למד בבית-ספר נוצרי צרפתי ליד קהיר, והתגורר בפנימייה שליד בית-הספר. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה הוחזר לארץ ובהיותו אך בן 12 – הוא העלים את גילו הנכון – יצא להכשרה חקלאית בנען. שם עבד בטרקטור ונפצע בתאונת-עבודה. לזמן קצר חזר לתל-אביב ואחר חודשים מספר הצטרף ל"חברה הארצישראלית" של "השומר הצעיר" והלך עימה לתל עמל. שלוש שנים חי ופעל בתוך החברה הזאת ונפשו נקשרה בה בקשרים אמיצים. משהוקם הפלמ"ח הצטרף להכשרה המגויסת בשער העמקים. הוא נשא את נפשו לשוב, כעבור הזעם, לחיי עבודה בקיבוצו, שעבר בינתיים מתל עמל לרוחמה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות שירת ביחידת פלמ"ח בקרית ענבים ומשם נקרא עם חבריו להחיש עזרה לגוש עציון. נמנה עם אנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר כשהם עמוסים בנשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). ישראל נקבר בכפר עציון והוא בן 19 ורבע. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים, עם שאר חללי גוש עציון, בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.