הבת הבכורה של אתי ויצחק יונה. עדי נולדה ברמלה ביום י"ד בסיוון תשמ"ה (3.6.1985). אחות בכורה של הדר וספיר. שמה ניתן לה על פי אותיות שמו של הסב מצד אביה, עובדיה, ומשמעותו – תכשיט. לעדי הייתה ילדות מאושרת, היא גדלה מלאת שמחה ומוקפת משפחה אוהבת. "מרגע שהגיחה לאוויר העולם ניכר בה שתגיע לגדולות", סיפר אביה של עדי, "את צעדיה הראשונים עשתה בגיל פחות משנה, ודיברה ברור ושוטף מוקדם מאוד". עדי גדלה בראשון לציון, ולמדה בבית ספר יסודי "רוזן" בעיר עד כיתה ג'. אז עברה המשפחה לרמלה ועדי המשיכה את לימודיה בבית ספר "אחווה" בעיר, שם למדה עד כיתה ו'. משם היא המשיכה ללימודי חטיבה ותיכון באורט רמלה-לוד. לאורך כל שנות הלימודים בלטה עדי כתלמידה אחראית, שקועה בלימודים ושואפת למצוינות, צנועה ועוזרת לכל חבריה. בבית הספר היסודי המליצו שהיא תעבור לכיתת מחוננים, אך עדי הצנועה לא רצתה בכך שכן רצתה להתקדם עם כל חברותיה ולא בנפרד מהן. את התיכון סיימה עדי בהצטיינות, עם בגרות מצוינת במגמת ביולוגיה. מגיל צעיר עדי בלטה כילדה אחראית, בוגרת ומסורה למשפחתה. כך למשל כשהייתה רק בת תשע כבר סמכו עליה הוריה שתוציא את אחותה הצעירה מהפעוטון. היא גדלה והייתה לנערה אוהבת ואהובה, שמשפחתיות, ערכיות, נתינה ועזרה לזולת אפיינו אותה בכל הליכותיה. ביום 5.1.2004 התגייסה עדי לצה"ל. אחרי שעברה קורס חובשים היא שירתה בחיל הרפואה כחובשת בבסיס בבית נבאללה, הצליחה בתפקיד ובמהלך השירות אף קיבלה תעודת הצטיינות מאלוף פיקוד מרכז כשהצילה חייל בעזרת הנשמה. בתום שירות החובה המשיכה עדי לשירות קבע בחיל הרפואה. היא עברה בהצלחה קורס מתקדם לחובשים קרביים, ואחרי שהצליחה בתפקיד אחראית מרפאה בבית נבאללה מונתה למנהלת מרפאה בבה"ד 10, בסיס ההדרכה הראשי של חיל הרפואה בצריפין. בתפקיד זה הייתה עדי אחראית על רופאים וחובשים רבים והביאה את המרפאה להישגים נאים, להצלחה בביקורות ולתעודות הצטיינות, אף כי בצניעותה היא אף פעם לא התפארה בכך. במקביל לשירותה למדה עדי במכללה למינהל בראשון לציון לתואר ראשון בפסיכולוגיה, מדעי ההתנהגות והחברה, והמשיכה לתואר שני בכלכלה ומינהל עסקים בקריה האקדמית אונו בקריית אונו. את שני התארים היא סיימה בהצלחה, אף שכהרגלה הקפידה לא להתגאות בתעודותיה. בעת לימודיה לתואר הראשון, ועל אף השירות התובעני, עדי גם התנדבה להשתתף בתכנית פר"ח (פרויקט חונכות). במסגרת זו היא ליוותה סטודנטית שסבלה מקשיים שונים והביאה להצלחתה בלימודים. ב-2012 עברה עדי לשרת בבסיס גלילות, בסיס ההדרכה של המודיעין, כמנהלת המרפאה. קצין הרפואה הראשי של חיל המודיעין תיאר את קבלתה של עדי לתפקיד: "הוצבת על ידי חיל הרפואה כמועמדת הצעירה והמבטיחה ביותר להוביל מסגרת תובענית ומורכבת של רפואה איכותית וזמינה בשער הכניסה לחמ"ן – בסיס ההדרכה שלו. כבר בריאיון הראשון ראינו בך משהו זך ומסקרן. ראינו ושמענו על השאיפה למצוינות, ראינו את נועם הליכותייך וראינו את הפוטנציאל והרצון האמיתי מצידך לכבוש יעד נוסף בחייך. את, עדי, היית הבחירה הטובה ביותר שלנו". בגלילות התקדמה עדי לדרגת רב-סמל ראשון. במסגרת התפקיד היא הייתה אחראית על טיפול רפואי בכל חיילי המודיעין בבסיס, ובנוסף קיבלה אחריות על מרפאת נשות הקבע ועל מרפאת השיניים. לאורך כל שנות שירותה הייתה עדי הראשונה לעזור, אם בטיפול במרפאה או בעזרה שוטפת לחיילים בודדים. היא בלטה בצניעותה ובמקצועיותה, בעקשנות, בהתמדה וברצינות שבה התייחסה לתפקיד, בחתירתה למצוינות, בערכיות ובפיקודיות שהקרינה. בשל כל אלה הומלצה עדי כחיילת מצטיינת של חיל הרפואה בוועדת מצטייני קרפ"ר. היא אכן הוכתרה כמצטיינת חיל הרפואה, אך לא זכתה והתעודה הוענקה למשפחתה אחרי מותה. במהלך שירותה עדי נישאה לאופיר מרזוק, ובני הזוג גרו ברחובות. בחודש אפריל 2011 נולד בנם, אופק. עדי אהבה את המשפחתיות והייתה אם למופת, היא הרבתה לבלות עם בעלה ובנם הקטן והעניקה למשפחתה הקרובה שפע של חום ואהבה. בשעות הפנאי אהבה עדי לקרוא ספרים ועיתונים ובעיקר לבלות עם אהוביה, בני משפחה וחברות טובות. עדי נפלה בעת מילוי תפקידה ביום י"ז באלול תשע"ג (23.8.2013), אחרי מחלה. בת עשרים ושמונה בנפלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בנס ציונה. הותירה בעל ובן, הורים ושתי אחיות. על מצבתה של עדי כתבו אוהביה: "אשת חיל, אימא, אחות, בת יקרה. תהיי בליבנו לעד ולא נשכחך לעולם". עדי הייתה חתומה על כרטיס אדי לתרומת איברים, משפחתה כיבדה את רצונה ואיבריה נתרמו והצילו ארבעה חולים וחולות בארץ. "תקווה אני", כתב אביה של עדי, "שהאיברים שלה יעזרו לחולים להאריך את חייהם. תהיה זאת נחמה שהאיברים שלה יפעמו בגופם, ואז היא תהיה תמיד איתנו". ספד יצחק, אביה של עדי: "עדי בתי היקרה. היום אני רוצה להגיד כמה גאה אני להיות אביך, כמה גאווה הענקת לנו המשפחה בזמן הקצר שהיית איתנו. תמיד התגאיתי בך, בכל פורום, על הצניעות, על הענווה, על הנתינה שלך האינסופית, על העזרה לזולת שלך, על התארים שסיימת בהצלחה. בכל עת היית נר לרגלנו ולסובבים אותך. לא רצית להטריח את הסובבים אותך, הנתינה שלך הייתה תמיד במחשבה של לא לקבל תמורה, בכך שהיית אומרת 'אבא אל תטריח את עצמך, לא צריך, אני אסתדר', או לאימא הדואגת 'אל תדאגי, הכול בסדר, אני אסתדר' … עדי השאירה לנו צוואה להמשיך את החיים, למרות הכאב והקושי מחסרונה שמאוד מורגש. היא תהיה בליבנו, הורים, אחיותיה, בעלה ובנה, לעולם. לא נשכח אותה לעד … בתי עדי היקרה. לכי לשלום, נוחי על משכבך ותשמרי עלינו מהשמים. יהיה זכרך ברוך". ספד לעדי קצין הרפואה הראשי של חיל המודיעין: "עדי שלנו, אישיות מקסימה ואהובה. מה שנותר היום הוא האובדן, הכאב והזיכרון העמוק שילווה את משפחתך, אותנו ואת כל מכרייך, כי היית גאווה גדולה ומבטיחה של כולם … עדי, אני מבקש להודות לך בשם כולנו. בשם צה"ל, בשם משפחת חיל הרפואה ובשם אמ"ן על מי שהיית ועל מה שעשית למען כולם. עשית ברוב טובך גם עבור אלה שלא הכרת, שיזכו לחיים ונחת בזכותך, בזכות האהבה שלך לכל אדם באשר הוא אדם. את עדי, ציווית באמצעות כרטיס אדי, קרוב כל כך לשמך, לתת חיים לאחרים. כזאת היית עדי, ואני מצדיע לך".
