מרון, אלון

בן רבקה וישראל, נולד ביום ה' בטבת תשי"ז (9.12.1956) בקיבוץ ניר יצחק. בהיות אלון בן 5cשנים, עברה משפחתו להתגורר בקריית אונו. אלון למד בבית-הספר "ניר" בקריה, והמשיך ללמוד בבית-הספר המקיף ביהוד במגמת חשמל. כאשר עברה המשפחה לרעננה, נתקבל אלון לבית-הספר המקצועי "אורט" בכפר סבא במגמת חשמל, וסיים את לימודי הבגרות. בשנות לימודיו בכפר סבא, הוא הצטרף לגרעין נח"ל של "השומר הצעיר". אלון גויס לצה"ל במחצית ספטמבר 1974, ועבר טירונות במסגרת הנח"ל. בשל נתוניו האישיים נתקבל לקורס טיס אך לא סיימו. אלון חזר לשרת בנח"ל והוצב ביחידת נח"ל מוצנח. אלון עבר קורס צניחה, קורס נהגי נגמ"ש וקורס מפעיל מוכ"ם. בתעודת השחרור מהשירות הסדיר צוינה התנהגותו כ"טובה", והערכת מפקדיו הייתה כי הוא "חייל ממושמע, בעל יוזמה, מילא תפקידו בהצטיינות". במחצית נובמבר 1977 שוחרר אלון מהשרות הסדיר, והצטרף יחד עם חבריו בגרעין לקיבוץ געתון שבגליל. מאחר שהחליט להמשיך בלימודים, עזב אלון את הקיבוץ ונתקבל ללמוד בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. על לימודיו בחוג כתב פרופ' בן-עמי שרפשטיין, ראש החוג למשפחתו של אלון: "במשך לימודיו אצלנו הוכיח אלון כשרונות רבים ומבטיחים מאוד. כל מוריו, ואני בטוח שאף חבריו התלמידים, התרשמו מאוד מהכשרונות האלה ומאישיותו החמה". את פרנסתו מצא אלון בעבודות חשמל, והתמחה בבניית קמינים מלבני שמוט בבתים פרטיים. בשירות המילואים הוא צורף לפלוגת סיור בחיל-השריון. לאחר שתי שנות לימודים באוניברסיטה בתל-אביב, עבר אלון ללמוד באוניברסיטה בירושלים והתגורר בשכונת עין-כרם. תוך כדי הלימודים פרצה מלחמת שלום הגליל, ואלון נקרא לשירות מילואים פעיל. לאחר שכמה חיילים ביחידתו נהרגו או היו בחזקת נעדרים, הוא חזר בלב כבד ללימודים והתקשה לשוב לשגרת חיים סדירה. למרות זאת, השאיר אלון רושם עז על מוריו וחבריו. מרסל דיבואה, ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, כתב להורים: "מורים ותלמידים רבים זוכרים אותו כאישיות מוכשרת באופן מיוחד, כמי שנוכחותו עדינה ושקטה, נוכחות של ידיד מלא רצון טוב". בדצמבר 1982 נקרא אלון לשירות מילואים נוסף בלבנון. ביום ז' בטבת תשמ"ג (23.12.1982), נהרג אלון ממטען חבלה, שהופעל במחנה הפליטים עין חילווה שליד צידון. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברעננה. הוא השאיר אחריו הורים ואח. בן 26 שנים היה אלון בנופלו. במכתב התנחומים למשפחה, כתב מפקדו: "אלון שירת בפלוגה תקופה ארוכה עד יום מותו. במהלך תקופה זו הכרנו אותו כחייל מסור ונאמן, שמילא חובתו למדינה בלא רבב. אלון אהב את תפקידו, ובמשך כל תקופת השירות עשה כל שביכולתו לבצע את תפקידו כראוי"