מרום, נתן

בן חפציבה ומשה. נולד ביום כ"ו באלול תרפ"ז (22.9.1927) בברית-המועצות. בהיותו כבן 6 שנים עלה נתן עם משפחתו לארץ. הוא החל את לימודיו היסודיים בבית-הספר "דוגמא" בתל-אביב, וסיימם בבית-החינוך לילדי עובדים בחיפה, לאחר משפחתו העתיקה את מגוריה לעיר הכרמל. את לימודיו התיכוניים החל נתן בקיבוץ איילת השחר בהכשרה חינוכית, ורכש את תעודת הבגרות לאחר מכן בלימודים אקסטרניים. הוא היה ספורטאי מצטיין, והקפיד על טיפוח כושרו במשך כל חייו. בצעירותו שיחק נתן כדורגל בקבוצת הנוער של "הפועל" חיפה. כמו כן, הוא ידע לפרוט על פסנתר ובעתות הפנאי שלו נהג לנגן להנאתו ולהנאת חבריו. נתן התגייס לפלמ"ח, והשתתף בקרבות לכיבוש צפת וכיבוש מלכיה. בשנת 1948, הוא התגייס לצה"ל ושירת ביחידת הגדנ"ע בקיבוץ איילת השחר. הוא עבר קורס איתות והיה לאתת. בשנת 1950, לאחר תום שירותו הסדיר, התגייס נתן לשירות בצבא הקבע, והתמיד בשירותו עד שנת 1952. לאחר שחרורו הוא הועסק כאזרח בצבא, והיה מפקד קורס קציני הג"א. בשנת 1951 הוא נשא לאשה את חברתו צביה, שהכירה בתקופת שירותו הסדיר, ושנה אחת אחר-כך נולד בנו הבכור עוזי. בשנת 1955 נולדה בתו רותי. בשנת 1956 עבר נתן קורס קצינים, והיה לסגן-משנה. באותה תקופה הוא עבד ב"בנק לאומי" ברמת-גן, ובשנת 1959 התפטר ועבר לעבוד ב"בנק קופת עם". משפחתו גדלה, כאשר נולדה לו עוד בת – גאולה הוא התגלה כאב ובעל למופת, מסור ודואג למשפחתו, מחנך את ילדיו לאהבת הארץ ומקפיד על לימודיהם וחינוכם. תקופה ארוכה עסק נתן בשתי עבודות, כדי להעניק למשפחתו רמת חיים הולמת ולמען לא יחסר לאשתו ולילדיו דבר. כאזרח נקרא לתקופות של שירות מילואים, ותמיד הוא מילא את חובתו במלואה. הוא השתתף בכל מלחמות ישראל, ובשנת 1969 הועלה לדרגת סרן. באותה תקופה גמלה בליבו של נתן ההחלטה לשוב ולהתגייס לשירות בצבא הקבע, כדי לתרום מידיעותיו וכישוריו לצה"ל, בתקופה שבה עזבו קצינים רבים את שירות הקבע והצבא נזקק למלא את שורותיו. בשלהי שנת 1970, חזר נתן לשירות קבע והוצב לשרת ביחידה בדרום הארץ. הוא מילא תפקידים מנהליים שונים, וזכה להערכתם של מפקדיו, שהרבו לשבח את דרך עבודתו ואת הישגיו. בשנת 1973 הועלה נתן לדרגת רב-סרן, ושנתיים אחר-כך התמנה לקצין תקציבים של פיקוד הדרום. ביום י' בסיוון תשל"ט (5.6.1979), נפל נתן בעת שירותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית- העלמין הצבאי בקריית שאול. הוא הניח אחריו אשה, בן ושתי בנות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "… נתן היה דמות ותיקה ביחידה. הוא היה אהוד על כל החיילים והקצינים בה ואופיינית הייתה העובדה שאיש לא התייחס אליו כאל רב-סרן נתן, אלא כאל נתן או כאל אב. נתן היה חבר ורע לכל מכריו ומוקיריו. היה נכון לעזור ולהקשיב לכול. במיוחד זכורה לנו דמותו החייכנית, שעה שהיה עובר ביחידה ושורק בעליזות. רוחו הטובה תרמה לא מעט למוראל ולאווירה הטובה ביחידה…".