בן שלומית (שולי) ודובי. נולד ביום כ"ג בתמוז תשמ"ג 4.7.1983)) בתל אביב. אח לורד, המבוגרת ממנו בשנה וחצי. מה רבה היתה שמחת ההורים, שזכו גם בבן. תומר, בהיותו ילד פעלתני, מלא שמחת חיים, חם ואוהב, משפחתי וחברותי, השכיל למלא את כל עולמם של ההורים. שנותיו הראשונות של תומר עברו עליו בתוכנית ל' בתל אביב: במעון ויצ"ו, בגן לאה ובבית-הספר היסודי 'ארן'. בכיתה ג' עבר לבית-הספר 'אילנות' ברמת אביב, עם מעבר המשפחה לבית פרטי. משם עבר לחטיבת-הביניים 'אורנים' שבבית-הספר 'אליאנס', והמשיך לתיכון 'אליאנס', במגמת מחשבים. את לימודיו התיכוניים סיים בשנת 2001 במחזור מ', ובידו תעודת בגרות מלאה. תומר היה בן ואח אוהב, חבר אמיתי ונאמן לחבריו. נער יפה תואר, בעל עיניים חומות- ירוקות, שופע חום ואהבה, נדיב ובעל נשמה טובה, שאהב לעשות רק טוב לזולת. חיוכו הרחב ועיניו הנוצצות היו סימן ההיכר שלו, שייזכרו לעד בלב כל מי שהכירו. גם כשהמצב היה קשה תומר לא ויתר, ובעבודה קשה ובדבקות במטרה הגיע להישגים. תומר הצטיין בתחום הטכנולוגי, באלקטרוניקה ובמחשבים. בתקופת התיכון בילה שעות על שעות, ימים ולילות, במחשב ובאינטרנט, ויצר קשר עם אנשים בארץ ובחו"ל. הוא הצטיין בתוכנה ובחומרה, והיה נקרא לתקן תקלות אצל חבריו ובמשרד של הוריו, ולעיתים הצליח לתקן תקלות שטכנאים מקצועיים התקשו להתגבר עליהן. תומר אהב לשחות, לרכב על אופניים, על סקטים ועל רולר-בליידס. הוא אהב לטייל עם הוריו בארץ ובחו"ל, וכשבגר, ויכול היה לממש את רצונו לטייל בכוחות עצמו, טייל לבד או עם חברים בארץ ובעולם. ניתן לראות בכך ביטוי לשאיפתו להכרת מקומות ואנשים חדשים, לסקרנותו, ליצר החברתי המפותח שבו, לשאיפתו לעצמאות ולרצונו להתגבר על מכשולים ולחוות אתגרים חדשים. אחד הטיולים המשפיעים היה בכיתה י"א, כשנבחר לשאת את דגל ישראל במסע לפולין. תומר הצטיין מאוד בקליטת שפות זרות, ושאף ללמוד מספר מלים מכל שפה, תוך הצטיינות במבטא. כן אהב לחקות אנשים הדוברים שפות שונות. תומר דיבר אנגלית שוטפת במבטא אמריקני. תומר, 'טומי' או 'מורדוך' בפי חבריו, אהב לעשות מעשי קונדס מחוץ לבית-הספר, ולא חשש אף להפר את השקט בכיתה בשיעורים משעממים, אף אם הדבר עלה לו לעיתים ביוקר. הוא אהב בילויים, בנות, היה הדבק שקישר בין החברים ודאג לארגן בילויים לכולם. תמיד ידע להתלבש בצורה נאה ולפי צו האופנה. תומר אהב מוזיקה של שנות השישים והשבעים, לצד מוזיקה קצבית בת זמננו. הוא ניגן באורגנית כשהיה קטן, ומשבגר, עבר לנגן בגיטרה רגילה ובגיטרה חשמלית. תומר אהב בעלי חיים מילדותו, אוגרים, דגי נוי, וכלבים. הוא גידל כלב בשם מוקי, שבחר אותו בעצמו ב'צער בעלי חיים' בהיותו בן תשע, כלב שהשאיר לאחר מותו – "הכלב של תומר". מיד עם הגיעו לגיל שש-עשרה וחצי, החל תומר ללמוד נהיגה, והוציא רישיון כבר בטסט הראשון. תומר היה נהג מעולה מבחינה טכנית ומבחינת השליטה ברכב וההתמצאות במרחב. היות שהיה הראשון מבין חבריו שהוציא רשיון, תמיד הסיע את כל החברים. לקראת גיל 18 קיבל תומר, כמתנת יום הולדת מהוריו, רכב חדש מסוג אאודי ספורטיבי, ולפי דרישתו, עם תיבת הילוכים ידנית, שיבטא ויחוש את הנהיגה. בעקבות ורד אחותו, ששירתה בשח"מ (חיילים העושים את שירות החובה כשוטרים במשטרה) ביחידת סיור במרחב ירקון, החליט תומר להתנדב לשרת כחייל במשטרה. כבר בגיל 17 החל תומר לחתור למימוש המטרה, והתנדב ל'משמר האזרחי' ברמת אביב. עם גיוסו לצה"ל, בנובמבר 2001, ביקש תומר להתקבל לשח"מ, אך נתקל בסירוב מאחר שיועד לתפקיד אחר. תומר לא ויתר, וגם לאחר שסיים את מסלול הטירונות והוצב ביחידה טכנולוגית בתל השומר, המשיך לנהל מלחמה נחושה לעבור לשח"מ. תומר ראה בשירותו כחייל במשטרה דרך לממש את אופיו: רצון לעזור לזולת, לתרום, להיות פעיל פיזית ובשטח, ולהיות בקשר עם אנשים. לבסוף, לאחר מאבק ממושך, אושרה בפברואר 2002 העברתו למשטרה. עם הגיעו למשטרה, התקבל תומר בזרועות פתוחות. הוא הוצב במחוז תל אביב, שם הבחינו מיד בנתוניו האישיים הגבוהים ובמוטיבציה הגבוהה שלו לשרת ולתרום, והיו מספר יחידות שרצו בו, כאשר ההתלבטות היתה בין יחידה שבה תבוא לידי ביטוי ידיעת השפות שלו, ובין יחידה של תפקידי ביצוע. לבסוף שובץ תומר במרחב ירקון, ביחידת הסיור מס' 1. לא היה גאה ומאושר מתומר על שרצונו לשרת כחייל במשטרה, ובסיור, ניתן לו. שמחתו וגאוותו במדים הכחולים נראו על פניו ובהבעת הגוף שלו, וכל מי שראה אותו, לא התקשה להבחין שלפניו שוטר גאה ומאושר. כבר לאחר שלושה ימים של תפקוד ביחידת הסיור, משהתפנה במקרה מקום בקורס שוטרים, הומלץ תומר לצאת לקורס, למרות שכרגיל יוצאים לקורס לאחר חודש בתפקיד לפחות. תומר החל את קורס השוטרים – כושר מבצעי והסמכה לירי – ב'נעורים' ב-10.2.2002 וכעבור שבועיים וחצי המשיך לשלב ב' בבית-הספר לשוטרים בשפרעם. בתום כשלושה שבועות נוספים של לימודי תיאוריה, מבחנים ותרגולים בשטח, יצא תומר עם הקורס, בפעם הראשונה, לתגבור בירושלים בחג הפסח. ביום השני לפעילות, ביום כ' בניסן תשס"ב 1.4.2002)), נפל תומר בפעילות מבצעית בירושלים. בעיטור המופת, שהוענק לתומר לאחר מותו על-ידי המפקח הכללי של המשטרה, רנ"צ שלמה אהרונישקי, מתואר האירוע: "בתאריך 1.4.2002 סמוך לשעה 20:00 פעל צוות שוטרים, שהיה מורכב משוטר מג"ב ושני אנשי שח"מ, ביניהם רש"ט תומר מרדכי, במחסום ברחוב הנביאים פינת כביש מס' 1 בירושלים. בשעה 20:45 לערך הבחין תומר ברכב אשר נעצר בכביש מס' 1 לפני הפנייה לרחוב הנביאים כשחציו על המדרכה וחציו על הכביש. הרכב עורר את חשדו, והוא ניגש לעברו על-מנת לבדוק את הרכב והיושב בו. רש"ט תומר מרדכי הגיע לדלת הרכב החשוד. עם הגיעו נשמע קול פיצוץ עז. מן הפיצוץ נהרג החשוד שישב ברכב. רש"ט תומר מרדכי נפצע אנושות ופונה לבית חולים שערי צדק, שם נפטר מפצעיו. עיטור המופת מוענק לרש"ט תומר מרדכי, שבמעשה זה מנע בגופו פיגוע תופת בירושלים וגילה עירנות, יוזמה ואומץ לב הראויים לשמש מופת." בן תשע-עשרה היה תומר בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול, תל אביב. הותיר אחריו הורים ואחות. רבות דובר על טוב ליבו וגבורתו של תומר, דברים שלוקטו על-ידי הוריו לאלבומים ולסרט. אחד החברים כתב: "תומר היה בשבילי הכל: חבר, אח, שותף ללימודים, אוזן קשבת. היתה לך תשובה לכל. היית חכם ובעל שמחת חיים, ילד יפה שאהב את החיים. הענקת לי חברות בלי תנאים, ידעת להעריך אותי כפי שאני." עוזי לנדאו, השר לביטחון פנים, כתב למשפחה: "…ככל שאני לומד על תומר, גדלה האבידה והולכת. תומר, הילד-האיש, עם חיוך שובה לב של נער ורצינות של מבוגר, מבלה ונהנה מהחיים כשאפשר, וממהר – מתנדב – מתעקש למלא את חובותיו – שבעבורו הן זכויותיו – כשצריך. חביב ואהוב על ידידיו, ונחוץ למפקדיו במשטרה… אולי תקל על צערכם הידיעה, שעם שלם אסיר תודה לתומר על גבורתו, על כי במעשהו הציל חיי רבים, וכי על מורשת התנהגותו-לדוגמה תוסיף משטרת ישראל לחנך ולגדל את שוטריה לעתיד." מפכ"ל המשטרה, שלמה אהרונישקי, כתב למשפחה: "… תומר, שכל חייו היו נתינה ועשייה, הגיע לאן שרצה ובתפקיד האחרון שעשה נפל ובכך הציל אנשים רבים. תומר נפל על חומותיך ירושלים, ותומר בנופלו ובשירותו, יהיה חלק מהמורשת של משטרת ישראל, שמחנכת את אנשיה לנתינה, לשירות, לאומץ לב, למקצוענות, ובעיקר לתת את כל מה שיש לך לזולת. כזה היה תומר, כך ראוי שתזכרו ונזכור אותו. חבר, בן ואח, שוטר של החיים. מצדיע לו." מפקד מחוז תל אביב של המשטרה, ניצב יוסף סידבון, ספד לתומר: "תומר, לפני שהוצבת כחניך בקורס השוטרים הספקת לשרת כשבוע ימים במרחב הירקון. בפרק זמן קצר זה הותרת רושם רב, וזכית להערכה רבה מחבריך ליחידה וממפקדיך. המוטיבציה יוצאת הדופן לתרום ולשרת, גאוותך במדים ובתפקידך, הדריכות המבצעית, שאיפתך להתקדם ולהצליח לצד שמחת החיים, אהבת האדם והחברה ומזגך הנוח, ייזכרו לתמיד…" שוטרי יחידת הסיור שבה שירת תומר כתבו: "… כמה אומץ, כמה תעוזה, כמה רצון, מוטיבציה ומסירות אין קץ היו מנת חלקך. ומעל הכל אהבה, אהבתך למשטרה. כל אשר בידיך עשית, את מי שניתן לשכנע שכנעת כדי להגיע למטרת חייך, לשרת במשטרה. דוגמה ומופת לפתגם: 'אין דבר העומד בפני הרצון'… תומר, מעשה גבורתך יהיה סימן ודרך תורה לכל שוטר ושוטר, משמעות ודרך חיים לתפקיד, למחויבות לה התחייבנו בשבועת השוטר…" ראש הממשלה אריאל שרון: "התנהגותו של תומר במחסום היתה מעשה גבורה, שהציל חיים רבים, ומנע אסון כבד. בימים של טרור זדוני וחסר הבחנה חבים רבים את חייהם ותודתם לגבורתם האישית של יחידים כתומר ז"ל." נשיא המדינה משה קצב: "תומר, חרף נפשו בהקרבה עילאית למניעת פיגוע גדול והצלת חיים. תומר ניחן במוטיבציה גבוהה ובטוב לב, באחריות, ומעל לכל – רגש פטריוטי ועוז רוח." שר הביטחון שאול מופז: "… לזכור תמיד שהעלם הזה הלך לעולמו כגיבור. נער חמוד, שברגע של הכרעה הוכיח, שכל אשר השקעתם בו הצדיק עצמו. הוא היה גיבור, גיבור שהציל חיים." במרחב ירקון של משטרת ישראל הופקה חוברת לזכרו של תומר, ובה תיאור האירוע ודברי פרידה ממפקדיו ומחברים לקורס ולשירות. החוברת הוענקה להוריו ולאחותו באזכרת יום השלושים למותו, בנוסף להענקת אקדחו האישי על-ידי מפקד מרחב ירקון ולצדו הקדשה: "אין האומץ נלמד כשם שאינו נשכח (גיתה) – גיבור שבמותו נתן חיים". ביום ירושלים תשס"ב 2002)) הוענקה למשפחתו של תומר תעודת הוקרה על-ידי ראש העיר אהוד אולמרט ומפקד מחוז ירושלים ניצב מיקי לוי, שהעניק אחר-כך להוריו גם אלבום צילומים ממקום האירוע בליווי הקדשה: "להיות אמיץ לב פירושו, לדעת מפני מה לא לפחד" (סוקרטס). ביום הולדתו ה-19 ספדה לו אמו על הקבר: "מדי שנה בשנה, ביום הולדתך, לא היינו צריכים לחשוב מה לקנות לך במתנה, תמיד ידעת מה אתה רוצה ולא היססת לבקש. אך עתה, אין עוד מי שיבקש… תמיד חינכנו אותך לא לוותר, גם כשהמצב קשה, וכך נהגת. שבועיים לפני מותך הלכת לקבל את תעודת הבגרות, הבאת אותה לאביך ואמרת לו: 'אבא שמור אותה'. כאילו ידעת שלא תוכל לעשות בה שימוש. אך אתה עשית בה שימוש. אמנם לא השימוש הרגיל, תעודת הבגרות שלך היתה, שברגע המבחן, כשהיית צריך להחליט ללא היסוס, האם לעשות מעשה, גם אם הוא יפגע בך, עשית אותו ללא ניד עפעף. לרגע לא חשבת על עצמך, לרגע לא היססת, שהרי לו היית מהסס, היית יושב כאן איתנו, עם החיוך הרחב שלך." ב-26 באוגוסט 2002 נערך טקס הנצחה בבית-הספר לשוטרים בשפרעם. מפקד בית-הספר תנ"צ דובי שכטר אמר: "זו הפעם הראשונה בה נהרג שוטר בבית-הספר, ובנסיבות כה מעוררת כבוד. תומר ייחרת בדפי מורשת המשטרה, כשוטר צעיר עם 'ראש גדול'." בספטמבר 2002 נערך יום ספורט לזכר שלושה שוטרים שנהרגו בירושלים, ביניהם תומר, ולמשפחה הוענק גביע. ב-4 בנובמבר 2002 נערך טקס הנצחה במרחב ירקון, תל אביב. המשפחה הפיקה סרט על חייו ומותו של תומר, המסתיים בדברים הבאים: "אהבות רבות היו לך תומר, אך בשאיפתך לשרת כחייל במשטרת ישראל מצאת דרך לממש את כל אהבותיך, רצון להיות פעיל בשטח, לחוות אתגרים, להיות בקשר עם אנשים, לעזור ולתרום. תומר אהובנו, היית נשמה טובה עם לב זהב ועם חיוך שלא מש ממך לעולם. מלא שמחת חיים, שכולם אהבוהו והוא אהב את כולם. תומר אהובנו, כמה קשה לספר קורות חיים של בן שנהרג שעדיין לא מלאו לו 19 שנים. כיצד ניתן לסכם חיים כה קצרים, אך יחד עם זאת כה מלאים וממולאים. תמיד ננצור אותך בליבנו, אהובנו, כטוב מכולם." ביום השנה הראשון למותו נערך בתיכון 'אליאנס', שבו למד, טורניר כדורסל לזיכרו, בהשתתפות שחקני בית-הספר, המשטרה ושחקני חיזוק, דורון ג'מצי ואולסי פרי. בתום הטורניר נערך טקס אזכרה. חודש לאחר-מכן נחנך גן לזיכרו, 'גן תומר' בסמוך לתיכון, שהוקם על-ידי משפחתו בשיתוף עיריית תל אביב. הגן נולד מרצון ההורים להנציח את גבורתו, שמחת החיים, טוב ליבו ואהבתו לזולת, באמצעות תרומה לקהילה על-ידי גן, שישרת צעירים ומבוגרים כאחד. את הטקס חתם ששי קשת בשיר 'גם בבית הזה', שכתב צביקה זליקוביץ והלחין אריאל קשת לזיכרו של תומר: "גם בבית הזה, לא ידעו עוד שמחה/ גם בבית הזה, אחרי לכתך/ כבה האור/ כי משם לא תחזור.// כתומר לא עוד תשגה/ שורשים לא תכה/ לא תפרוט על מיתרי זמנך/ עוד לא היית – וכבר אינך.// גם בבית הזה, כבר לא מה שהיה/ גם בבית הזה, עברה לוויה/ ואחריו/ הקהל, אחות, אם ואב.// גם בבית הזה, יש קבר על הסף/ גם בבית הזה, עוד פרח נקטף/ אומרים קדיש/ לא יהיה הנער לאיש".
