מרדיקס, ירון

ירון, בן אנדה ופנחס, נולד ביום כ"ט בכסלו תשי"ב (23.12.1951) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "כצנלסון" בגבעתיים, בבית-הספר היסודי "דגניה" בבאר-שבע ובפנימייה הצבאית שליד הגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב. בילדותו היה ירון תלמיד טוב, נער חביב ועליז, אהוב על מוריו ועל חבריו. הוא היה חובב ספורט, בעיקר כדורגל, ונהג לשחק בעצמו ולצפות במשחקים של קבוצות ישראליות וקבוצות זרות. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, ביקש ללמוד בפנימייה הצבאית, כיוון שכבר אז רצה להיות קצין בצבא הקבע. בפנימייה הצבאית בלט ירון גם כתלמיד מוכשר וחרוץ וגם כנער יפה-תואר והכל זוכרים את רעמת השער הבלונדית שלו. כתב עליו חברו הטוב מאותם ימים: "הגבר היפה וצנוע-ההליכות של הפנימייה". ירון היה קשור מאוד למשפחתו, לסבו ולסבתו, ובחופשותיו נהג לבקר אצלם. גם בפנימייה הצטיין בתחום הספורט והיה שחקן בנבחרת הכדורגל של המוסד. ירון גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1969 והתנדב לחיל השריון. הוא סיים בהצלחה קורסים רבים בחיל: קורס מ"כים חי"ר, קורס מפקדי טנקים, קורס קצינים, קורס קציני שריון וקורס מ"פ שריון והגיע לדרגת סגן. בשירות החובה ובשירות הקבע מילא ירון שורה ארוכה של תפקידי פיקוד ביחידות טנקים. הוא הצטיין כמפקד מעולה ונחשב קצין בעל עקרונות נוקשים בכל הקשור לשמירה על לוח זמנים, על דיווח מדויק ועל המשמעת. לגבי מפקדיו היה קצין נאמן וצייתן ולגבי פקודיו היה מפקד מסור ומתחשב. תקופה מסוימת היה ירון סגן מפקד מדור בבית-הספר לשריון והצטיין כמדריך בעל ידע בתחום השריון והטנקים וכמפקד אחראי. אחרי שעזב את בית-הספר לשריון שירת תקופות ארוכות כמפקד מחלקת טנקים בסיני. מתוך מסירות ואהבה לבני משפחתו נהג בחופשותיו לבלות הרבה בבית, לקרוא ולהאזין למוסיקה. פעמים היה יוצא לטייל בארץ עם חבריו. במלחמת יום-הכיפורים פיקד ירון על פלוגת טנקים שלחמה בגזרה הדרומית של תעלת סואץ. הוא השתתף בקרבות הבלימה נגד כוחות המצרים, שצלחו את התעלה, ולחם באזור מעוז "ליטוף", דרומית לאגם המר הקטן. משימת יחידתו הייתה לחלץ את אנשי המעוזים והוא לחם בדבקות ובעקשנות עד הכדור האחרון. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע ירון ונהרג מפגיעת טיל בטנק שלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשדוד. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.