מרגלית, יוסף

בן קיילה ומשה, נולד ביום י' בחשוון תרע"ח (26.10.1917) בעיר ביאליסטוק, פולין וסיים שם את הגימנסיה העברית "תרבות". בראשית שנת 1939 נרשם כתלמיד מן המניין במחלקה למדעי- הרוח של האוניברסיטה העברית בירושלים ועל סמך זה ניתנה לו אשרת כניסה לארץ. אולם באותו פרק-זמן פרצה מלחמת-העולם השנייה ועם פלישת הגרמנים והרוסים לפולין נאלץ לברוח לעיר וילנה (שעברה אז לידי הליטאים) ומשם עבר דרך-נדודים ארוכה בברית-המועצות ובתורכיה עד שהגיע לארץ בשנת 1941. בשנות מלחמת-העולם השנייה עבד כנהג אזרחי בצבא הבריטי ואגב כך עזר לכוחות ה"הגנה" בארץ ברכישת נשק ובהעברתו למקומות- סתר. לאחר-מכן עבד כפקיד בבית-החולים שוויצר בטבריה ותודות למרצו וכשרונותיו הגיע, למרות גילו הצעיר, לתפקיד סגן מנהל בית-החולים. היה חבר פעיל ב"הגנה", כמעט מיום בואו לארץ. עם החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, היה בין הראשונים שהתייצבו לשורות המגינים והוא נתמנה לתפקיד מא"ז בטבריה. כוחות- הביטחון ראו את תפקידו כסגן מנהל בית-חולים כחשוב מאוד ולא גייסוהו לשירות, אולם הוא עצמו התנדב מדי פעם בפעם לפעולות-קרב בסביבות טבריה. ביום כ"ח באייר תש"ח (6.6.1948) הצטרף ליחידה שיצאה לקרב בלוביה – אך מפעולה זו לא חזר. נפל בתאריך ב' בסיוון תש"ח (9.6.1948). מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע