מרגלית, יהושע

בן רחל ויצחק, נולד ביום א' בתמוז תרפ"ח (19.6.1928) בכפר מל"ל, להורים עובדי אדמה מאנשי העלייה השנייה. הוא גדל במשק, עבד בכל ענפיו וידע כל מלאכה. בעודו נער כבר היה בכוחו להחליף את אביו בעבודה. יהושע למד בבית-הספר היסודי המקומי והיה מטובי הספורטאים. הצטיין בריצה, קפיצה וכדורגל. היה עלם יפה-תואר, בעל גוף זקוף, מוצק וזריז, גלוי-לב ואוהב אמת אף אם לעתים גרמו לו תכונות אלו קשיים. תמיד היה מגן על החלש. בימי מלחמת-העולם השנייה, והוא אז רק כבן 15, רצה להתגייס לצבא הבריטי ורבים טעו בו בחושבם כי הוא כבר הגיע לגיל הגיוס. בהיותו בן 16 וחצי אילץ את אביו לחתום על תעודה המאשרת שהגיע לגיל שמונה-עשרה, כדי שיוכל להתגייס, אלא שהפעם פנה לפלמ"ח ושירת בו כשנתיים וחצי. היה במשמר העמק, שריד ועין השופט, עבד בכל עבודה ועלה לדרגת מפקד כיתה. הוא השתתף בהתקפה על תחנת משטרה, בהעלאת מעפילים ובראשית שנת תש"ח נשלח גם לפעולת ריגול בסוריה. בחודש חשוון תש"ח שוחרר, כי רצה לחזור למשקו ולעזור לאביו בעבודה, אלא שימי החופשה לא ארכו עוד. כחודש ימים בלבד היה בבית ומיד נקרא למערכה, למלחמת-העצמאות. יהושע לא היה שואף קרבות, אך בכל לבו לחם את מלחמת ישראל: "עכשיו אנו לוחמים את מלחמתנו, לא בתוך צבאות זרים, אלא כצבא עברי הנאבק לחירות אדמתו" – אמר פעם לאם חברו שחרדה לגורל בנה בחזית. בתקופת שירותו בצבא לחם בקרבות הקשים בסביבת חולדה, בדרך לירושלים, ויצא בשיירה האחרונה לגוש עציון. שם הכירוהו הכל כלוחם אמיץ, מסור לחבריו ודואג למשפחתו. משהגיע תורו לצאת מהגוש החליט להישאר שם ולחם בקרב האחרון על כפר עציון. כשנפל מפקד המקום נטל על עצמו את הפיקוד. עם התמוטטות ההגנה נסוג אל השער הקדמי, כשליד הכניסה הראשית כבר פרצה שריונית של הלגיון הערבי ופתחה באש. יהושע נפצע תוך כדי ריצה ונפל, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים, עם שאר חללי גוש עציון, בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.